דיסקין: בין לא־סרבנות ללא־סייבר

ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין הצטרף השבוע לגל הקריאות התומכות בסרבנות נוכח חקיקת הרפורמה המשפטית.

תוך שימוש בתרגיל הסמנטי שלא מגדיר את אי־ההתייצבות לשירות כסרבנות אלא כ"הפסקת התנדבות" הצהיר דיסקין כי מדובר ב"מעשה הנכון", ותלה את קריאתו להפסיק לשרת בכך ש"זמנים בלתי רגילים דורשים מעשים בלתי רגילים".

דיסקין, כמובן, אינו עומד בדד במקהלת הקריאות לחדול משירות מילואים. לצידו עומדים אנשי ביטחון נוספים המבצעים קו שני לטענות מסוג דומה, וישנה עוד מקהלה אחת שבה דיסקין עומד בשורה אחת עם אנשי ביטחון נוספים שלהם מאפיינים דומים, והיא מקהלת הכישלון בתחום העסקים.

לפני כחודש הודיעה חברת הסייבר "אופורה" שבה היה שותף דיסקין על סגירה צפויה ופיטורי כל עובדיה. מיליוני הדולרים שגויסו לצורך פיתוח החברה ירדו למעשה לטמיון. החברה הוקמה ב־2020 והיתה אמורה לאתר ולנטר עברייני סייבר בזמן אמת, אך נכשלה בפיתוח מוצר ראוי למכירה.

כישלונות עסקיים דומים רשמו בין היתר דן חלוץ, שבית הספר לטיסה שהקים פשט באופן מעשי את הרגל, ויחד איתו ירדו לטמיון חסכונות של לקוחות זועמים וכספי משקיעים; בני גנץ ורם בן ברק, שחברת "הממד החמישי" שהיו מבכיריה נסגרה, חרף הקשרים הענפים של ראשיה, שסייעו לחברה לקבל גישה למאגרים ולמערכות של משטרת ישראל תמורת עשרות מיליוני שקלים. גם הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט הציג תוצאות חלביות למדי, בלשון המעטה, בתפקיד יו"ר דירקטוריון "סטורג' דרופ", העוסקת באגירת אנרגיה. איזנקוט, חשוב להדגיש, גם זכה לשכר צנוע יחסית לאדם בעל רזומה ומעמד מהסוג שהביא לתפקיד.

אין כמובן בושה בכישלון בתחום העסקי, ודאי שהדבר אינו מפחית משירותם ומגבורתם של ראשי מערכות הביטחון שעשו חיל בתחום המבצעי, אך הפגינו יכולות ירודות בניהול מערכות גדולות בשוק העסקי. עם זאת, יש בתופעת הגנרלים הכושלים כדי להצביע על חוסר יכולתם להתרגל, להבין ולפעול כשהם יוצאים מעולמם הביטחוני, הבנוי מהיררכיות קשיחות וממתן פקודות, כדי לנהל ממשק מול העולם האזרחי.

השאיפה לבצע קפיצה קלה וחלקה מיקום אחד למשנהו נועדה לכישלון. הדבר נכון כשהם נכנסים ללשכות של ניהול חברות ונכון גם כשהם טובלים את רגליהם בביצה הפוליטית, מנסים לכפות את דעתם בתחומים שבהם לא עסקו מעולם, ושמים את עצמם מעל לאזרח הפשוט המבקש לממש את תפיסת העולם שלו באמצעות הטלת פתק בקלפי.

אין ולו יתרון אחד - וספק יותר מגדול אם ראוי שיהיה כזה בדמוקרטיה - לגנרל בדימוס על פני כל אזרח אחר. היתרון היחיד המעניק לביטחוניסטים של אתמול זכויות יתר בדיון האזרחי, בדומה לזה הפותח להם דלתות בשוק העסקי, מבוסס אך ורק על ההילה שהקיפה אותם בזמן שהיו במדים או מוצללים כבכירים בשירותים חשאיים.

הילות, כידוע, אינן כלי להכתבת מדיניות. הן מיסטיקה, אשליה שסופה כישלון ודמעות, ובטח לא מספקות הגנה או צידוק למי שתומכים באנרכיה ובסרבנות.