אף אחד לא מחליט עליכם?

אנחנו רגילים לבקר את הממשלה על דברים שהיא עושה - למשל הכספים הקואליציוניים או הרפורמה המשפטית - אך נמנעים מלבקר בעיות על טייס אוטומטי, כמו פנסיות והסכמי שכר או מערכת משפטית קיימת או קלוקלת.

יותר קל לנו להתעסק בשינוי של משהו מוחשי מאשר לעסוק בחשיבה ארוכת טווח ובנזקים של אי־קבלת החלטות. למשל, קשה להפסיק לעשן, אבל "קל" לקחת תרופות נגד סרטן. אנחנו לא מודעים לנזקים של הרגלים גרועים, ואף יותר מכך - אנחנו עיוורים לתועלות של הרגלים טובים עתידיים שאנחנו יכולים לקבל על עצמנו.

העניין הוא שכשמתקבלת החלטה טובה על סמך ראיית העתיד - אנחנו מייד לוקחים החלטה זו כמובנת מאליה. לפוליטיקאים ולפקידים, לפיכך, אין שום תמריץ לקבל החלטות טובות. אם יקבלו החלטה טובה - ישכחו להם את ההחלטה, אך לא את מחירה; אך יבקרו תוכנית טובה - יזכרו להם את ההגנה על הציבור מפני המחיר.

לפני עשורים רבים, במטרה להגן על הציבור מפני בניינים מכוערים עם מרפסות סגורות, התקבלה תקנה שאוסרת לבנות מרפסת מעל למרפסת אחרת. כך נולדו המרפסות "המדלגות", ובנייני הזיגזג המכוערים לא פחות. ההחלטה, שאת מקבליה אף אחד לא זוכר, יצרה נזק של עשרות מיליארדי שקלים. מאות אלפי דירות נבנו עם מרפסות קטנות שערכן נמוך, ומנעו ממשפחות לקבל את מלוא התועלת מהדירה שבבעלותן. ערך של עשרות מיליארדי שקלים בישראל הושמד עוד לפני שנוצר.

רק ב־2007 הוחלט לבטל את האיוולת והחלו לבנות מרפסות רגילות, כמו בכל העולם. מקבלי ההחלטה, שבזכותה נוצר ערך בשווי עשרות מיליארדי שקלים בבניינים שנבנו מ־2007, נותרו ללא קרדיט. גם משמידי הערך וגם יוצריו נותרו באלמוניותם. אף שמדובר בהחלטות גורליות, אף אחד לא שילם את המחיר או זכה לתגמול הולם, משום שבמערכת הזו אין שום תמריץ לקבל החלטות שמיטיבות עם הציבור.

הנחשלות התכנונית במדינת ישראל נמצאת בכל מקום. אף שהנמלים החדשים בחיפה ובאשדוד נפתחו לפני שנתיים, הם טרם חוברו לרשת המסילות. במדינות מתוקנות הרכבת מחכה לנמל, ולא להפך. כבר כמעט שנתיים הנמלים פורקים מכולות על משאיות, שתורמות לזיהום, לפקקים ולתאונות.

למה הנמל, שהוא פרויקט ענק וחיוני, צריך לחכות לשלוחה מסילתית שלוקח כמה חודשים להניח? כי מוסדות התכנון לא הסכימו בינם לבין עצמם על משהו. עשרות גופים - ממשלתיים, מקומיים, ציבוריים ופרטיים - מחזיקים זכות וטו על פיתוח המדינה. הם לא אלה שמשלמים את מחיר נחשלות התשתיות או הפגיעה ברווחת הציבור, אבל אם למישהו יש אינטרס כלשהו להתנגד - הם ישמחו לעצור את הפיתוח.

חיבור הנמלים הוא רק דוגמה אחת. כל הפיתוח המסילתי בישראל נמצא בפיגור של כמה עשורים. לא בגלל בעיות תקציב או עיכובי בנייה, אלא בעיקר בגלל ריבוי בעלי זכות וטו. המסילה הרביעית החיונית באיילון היתה תקועה עשור בגלל ויכוח על כמה מאות דונמים בבית ספר חקלאי ובפארק אריאל שרון. פיתוח הרכבת הקלה בירושלים, תכנון המטרו העתידי, הקמת שכונות חדשות - כולם תקועים.

לאחרונה ניסתה השרה לאיכות הסביבה למנוע הקמה של תחנות כוח חדשות בגלל התנגדות מקומית ובעלי זכויות וטו. באופן אירוני, שבוע מאוחר יותר שכונות שלמות ישבו שעות ארוכות בחושך, כי לא היה חשמל. המחסור בחשמל אמנם נבע מתקלה נקודתית, אך הסיפור הגדול הוא שמשק החשמל תקוע בגלל בעלי זכות וטו. קו ישר עובר בין אלה שמפחדים להצביע בעד לאלה שיושבים בחושך ובפקק.

בפעם הבאה שאתם חושבים שהדירה שלכם קטנה מדי או שאתם עומדים בפקק, סובלים מיוקר המחיה או יושבים בחושך בגלל ניתוקי חשמל יזומים - תזכרו שזה בגלל מישהו שהיתה לו זכות וטו עליכם.