לבנון, יוני 82' - מה השתבש?

בשבוע שבו מזהירות כותרות העיתונים מפני הידרדרות למלחמה עם חיזבאללה בגבול הצפון, ישראל מציינת 41 שנים לפרוץ מלחמת לבנון הראשונה, או כפי שכונתה באותן השנים - מבצע של"ג.

ב־6 ביוני 1982 הורתה ממשלת ישראל לצה"ל לצאת למבצע שלום הגליל (של"ג), במטרה "להוציא את כל יישובי הצפון מטווח האש של הטרוריסטים בלבנון". בפועל נועד המבצע להשיג מטרות מרחיקות לכת בהרבה, שעניינן דחיקת רגליה של סוריה מלבנון וכינונו של ממשל פרו־ישראלי בביירות.

אלא שאף אחת ממטרות אלו לא הושגה. תחת זאת, ישראל שקעה בבוץ הלבנוני שממנו נחלצה רק 15 שנים לאחר מכן, באפריל 2000, משהסיגה את כוחותיה מלבנון. גם אז התברר כי אפשר להוציא את צה"ל מלבנון, אבל שקשה הרבה יותר לנתק את עצמנו מן הנעשה במדינה זו ולהסיר את האיום שמהווה עבורנו ארגון חיזבאללה, השולט בה.

מלחמת האזרחים שפרצה בלבנון ב־1975 היא שהובילה ליציאה למבצע של"ג. קריסתה של לבנון אלי מלחמת אזרחים היתה נעוצה בשורה של תהליכים פנים־לבנוניים, אך לכל אלו נוספו גם נוכחותו של אש"ף במדינה ופעילות הטרור שלו נגד ישראל, שחייבו אותה לצאת נגדו למלחמה ביוני 1982.

בתוך שישה ימים הגיע צה"ל לביירות, ובדרכו התקבלו כוחותיו במטחי אורז בידי הכפריים המרונים והשיעים בדרום לבנון. באוגוסט 1982 גורשו כוחות אש"ף והכוחות הסוריים מביירות, ומעט אחר כך נבחר בעל הברית של ישראל, מפקד הכוחות הנוצריים בשיר ג'ומאייל, לנשיא לבנון.

אלא ששבועיים לאחר בחירתו לנשיא נרצח ג'ומאייל בידי הסורים. מותו בישר את ראשיתו של תהליך התפכחות מאשליית כינונו של סדר לבנוני חדש ונוח לישראל. זו ניסתה אמנם להציל משהו מהישגיה, וב־17 במאי 1983 חתמה עם ממשלת לבנון על הסכם אי־לוחמה, שנועד להוות צעד ראשון בדרך להסכם שלום. אלא שהסכם זה לא היה שווה את הנייר שעליו נכתב.

יתרה מכך, ישראל גילתה עד מהרה כי את אש"ף, שאותו גירשה מלבנון, החליף חיזבאללה השיעי, שהחל פועל נגד כוחותיה ברצועת הביטחון בדרום לבנון. גם כשנסוגה ישראל מרצועת הביטחון, ב־24 במאי 2000, הוסיף חיזבאללה לבצע פיגועי טרור לאורך הגבול, ואחד מאלו, ב־12 ביולי 2006, הביא לפרוץ מלחמת לבנון השנייה.

בישראל נתפסת עד היום מלחמת לבנון הראשונה כמלחמה מקוללת וכושלת שראוי היה להימנע מלצאת אליה, מכיוון ששיקעה את ישראל בביצה לבנונית מדממת, וגרוע מכך - מכיוון שהולידה את חיזבאללה, המהווה איום אסטרטגי ראשון במעלה עבורנו. בביקורת על המלחמה ועל מוביליה יש הרבה מן הצדק, כי הרי הרעיון שעמד בבסיסה, בדבר כינונו של סדר לבנוני חדש, התברר כרעיון עוועים.

אבל צריך להודות כי העימות עם אש"ף בלבנון היה בלתי נמנע נוכח מתקפות הטרור שלו נגד ישראל, וכי במוקדם או במאוחר היתה זו נאלצת לצאת למהלך צבאי רחב־היקף, שהיה מערב אותנו באופן עמוק בנעשה בלבנון. חשוב מכך - בניגוד לטענה המקובלת, לא ישראל היא שיצרה את חיזבאללה, שכן הופעתו נעוצה בחיבור שבין עליית משטר האייתוללות לשלטון בטהרן בשנת 1979 לבין פריצת בני העדה השיעית מהשוליים אל מרכז הבמה החברתית והפוליטית בלבנון.

אפשר גם להניח שלולא היתה ישראל מגרשת את אש"ף מלבנון - מצבה היה גרוע הרבה יותר, שכן היה עליה להתמודד עם שילוב כוחות קטלני בין חיזבאללה לאש"ף. שני אלו, מן הסתם, היו נאבקים ביניהם על השליטה בלבנון, אבל היו מאחדים שורות בלי בעיה בכל האמור במאבק בישראל.

את לקחי מלחמת לבנון הראשונה - על הישגיה, אבל גם על כישלונותיה - חשוב לזכור ולהזכיר, במיוחד כשעימות מחודש עם חיזבאללה בלבנון הוא כנראה שאלה של זמן.