ותודה ל"טורקיה השנייה": ארדואן הכה את הסקרים

הידיעות על קץ עידן ארדואן התבררו כמוקדמות. אלו שייחלו לתבוסה מוחצת של הנשיא הטורקי בבחירות לנשיאות שהתקיימו בשבוע שעבר התאכזבו, וייאלצו להמתין לימים טובים יותר, ואולי לזמן שיעשה את שלו - הרי ארדואן בן 69, ואינו בקו הבריאות.

בניגוד לתחזיות ולסקרים המוקדמים, שהעניקו יתרון ברור למתחרהו של ארדואן, מנהיג האופוזיציה כמאל קיליצ'דראולו - "הקוסם" ארדואן זכה ב־49.5% מהקולות, מעט פחות מסף 50 האחוזים הנדרשים כדי לזכות בבחירות בסיבוב הראשון. יריבו קיבל רק 44.9%. בידי ארדואן גם עלה לשמור על הרוב שיש לקואליציה שלו בבית הנבחרים הטורקי. עתה חוזים הסוקרים כי ארדואן ינצח בהליכה בסיבוב השני של הבחירות, בעוד כשבוע.

יש המסבירים את ניצחונו הצפוי של ארדואן בכך שבמהלך שנות שלטונו, הוא הפך את טורקיה למדינה בעלת משטר סמכותני נעדר איזונים ובלמים. מדינה שבה מערכת המשפט ואף התקשורת לא נהנות מעצמאות, אלא עונות "אמן" אחר רצונו של הנשיא. מיותר לציין כי מתנגדיו של ארדואן ומבקריו הושלכו לא פעם לבית הסוהר, ושמנגנוני המדינה גויסו להאדיר את דמותו ולהבטיח את ניצחונו בבחירות.

דומה שטורקיה תחת ארדואן הפכה למדינה שבה הדמוקרטיה מוגבלת וחלקית, ולמעשה באה לידי ביטוי רק אחת לארבע שנים, בבחירות שבהן אין לאופוזיציה סיכוי לנצח.

אלא שמתברר כי כמו במקומות אחרים בעולם, זה בדיוק מה שרצה הבוחר הטורקי, שהצביע בהמוניו בעד ארדואן - שליט סמכותני המקרין עוצמה מבית ומחוץ, מקנה לאזרחי ארצו ולנתיניו תחושה של גאווה לאומית וביטחון בו ובמנהיגותו.

הבחירות בטורקיה נסבו סביב שאלת הפוליטיקה של הזהויות. וכך, בשעה שהאופוזיציה ניסתה להציג את מאבקה בארדואן כמאבק להצלת הדמוקרטיה במדינה ולשיקום הכלכלה החרבה - ארדואן הציג עצמו כשומר החומות של הלאומיות הטורקית ושל האסלאם.

את יריבו, קיליצ'דראולו, הוא האשים בכך שהוא נתמך בידי הטרוריסטים הכורדים והמערב, ולכן מהווה סכנה לערכי היסוד של האומה הטורקית. ראוי לציין כי מועמד האופוזיציה קיליצ'דראולו הוא אדם חילוני, ואף בן הדת האלווית (השיעית), ואינו סוני. 

רוב הבוחרים בטורקיה, ובמיוחד באזורי הכפר והפריפריה וברובעי העוני בערים הגדולות, מזדהים עם המסרים השמרניים, הדתיים והלאומניים של ארדואן, ולא עם המסרים הליברליים והמערביים של יריביו. משום כך, הם נענו בהמוניהם לקריאתו של ארדואן לתמוך בו ולהציל את ארצם. אחרי הכל, בעבורם ארדואן הוא הגיבור המייצג אותם, את בני העם הפשוט, מול הממסד והאליטות המשכילות והעשירות, בעיקר החילוניות, יושבות הערים הגדולות.

ולראיה - אפילו באזורים שבהם התרחשה לפני כמה חודשים רעידת האדמה הקשה, שבעקבותיה נחשפו מחדליה של הממשלה ואוזלת ידה, ארדואן ניצח. לעומת זאת, הערים הגדולות, ובראשן אנקרה ואיסטנבול, כמו גם המיעוט הכורדי במזרח המדינה, העניקו את קולם למועמד האופוזיציה.

הטורקים התרגלו לארדואן, וגם מבקריו לא מתגעגעים לימים שבהם הצבא שלט במדינה - כביכול בשם הדמוקרטיה, החילוניות והמערביות. המצב בטורקיה כיום הוא אמנם גרוע - אבל בימים ההם המצב הכלכלי היה גרוע הרבה יותר, וגם אז מתנגדים פוליטיים נרדפו, ואף הוצאו להורג.

דומה שגם העולם - ואפילו אנחנו בישראל - התרגל לארדואן. הוא מרבה לדבר אך ממעט לעשות, ובפועל השכיל לתמרן בין מערב למזרח ובין רוסיה לארה"ב, ובעיקר - נזהר כמו מאש מלחצות קווים אדומים.

ולראיה - גם בימי השפל שידעו יחסי ישראל וטורקיה לא נותקו הקשרים הדיפלומטיים, וקשרי הסחר והתיירות שגשגו. אז כנראה גם העולם שותף לדעה שבכל זאת - ארדואן.