העלייה במקרי הרצח: חלאס דיבורים - צריך מעשים

מספר הנרצחים על רקע פלילי בישראל חצה השבוע את רף 80 הנרצחים מאז תחילת השנה.

בתקופה המקבילה אשתקד, לשם ההשוואה, המספר עמד על 34 נרצחים, ומונה הנרצחים של שנת 2023 לא מראה סימני רגיעה.

יום־יום, שעה־שעה, מדינת ישראל רושמת שיא שלילי חדש במספר מקרי הרצח - הגבוה ביותר בארבעת החודשים הראשונים של השנה זה שנים רבות.

הפשע והרציחות קורים הן בציבור הערבי והן בציבור היהודי, כשכמובן האלימות ומספרי הנפגעים בחברה הערבית גבוהים באופן משמעותי מאשר בזו היהודית - בחברה הערבית לבדה המספר עומד על 68 נרצחים.

אלימות בתוך המשפחה, רצח ילדים, אלימות בין משפחות פשע, חיסול בירי לאור יום במרכזים הומי אדם או בכבישים מרכזיים, רצח בלתי מעורבים תוך כדי מסעות לחיסול חשבונות, ומה לא. שגרה שכזאת.

המספרים הללו והסיפורים שמאחוריהם צריכים להדיר שינה מעיניו של השר לביטחון לאומי, הם צריכים להדיר שינה מעיניה של הממשלה כולה. אחרי הרצח המחריד של אמא ושני ילדיה הפעוטים השבוע בטייבה היו צריכים לכנס ישיבות חירום, לא לעבור לסדר היום. אבל המשכנו.

האם האשמה רובצת על כתפיה של הממשלה ועל כתפיו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר? ייתכן, אך לא בהכרח. מצב נוכחי עגום יכול להיות תולדה של הזנחה קודמת, של חוסר הרתעה מתמשך, של חוסר מיצוי דין עם פורעים ושל משטרה ומערכת אכיפת חוק חלשות באופן כללי.

האם זה המצב? ייתכן, אך אין לי את הכלים לקבוע. השר בן גביר מכהן כחמישה חודשים בתפקיד, ואמנם 100 ימי החסד המקובלים חלפו, אך לא הרבה מעבר להם. חמישה חודשים זה זמן סביר ללמידת משרד מורכב כמו המשרד לביטחון הפנים או בהגדרתו החדשה - המשרד לביטחון לאומי.

עד כאן ההנחה וההבנה, ומכאן המחויבות. כי העניין הוא לא כאן ועכשיו, אלא מה הלאה. המבט שלי ושל אחרים צופה באופן מודאג אל העתיד. האחריות לעתיד ולהורדת המספרים המבהילים הללו בהחלט רובצת לפתחה של הממשלה, ובעיקר לפתחו של השר בן גביר, שדיבר משילות והבטיח משילות והתחייב משילות.

אני רוצה להזכיר שאחד המנדטים המרכזיים, אמנם לא היחיד, שבגינו נבחרה הממשלה, היה משילות וביטחון אישי. הזווית אמנם היתה יותר לאומנית, של טרור יומיומי והפקרות יומיומית על רקע לאומני, אבל הקו מאוד שברירי, כשהלאומני והפלילי רוקדים יחדיו טנגו.

הפלילי של היום הוא הלאומני של המחר, ולפעמים המניעים מתאחדים באותו רגע, לדוגמה בנושא הפשיעה החקלאית או הפרוטקשן. האלימות בחברה הערבית, עם הקשר לאומני או בלעדיו, היא נושא ליבה בתחום המשילות.

אני לא רוצה דיבורים, אני רוצה מעשים. הרפורמה המשפטית, למרות ההקפאה שאליה נכנסה כעת, היא מעשים. היא לא ראיונות בתקשורת או הצהרות ללא כיסוי, היא מהלך חקיקתי שנועד לשנות מציאות. כרגע המהלך הזה נמצא בהידברות, אבל הוא בהחלט שייך לסל המעשים.

ומה עם הביטחון האישי שלנו? מה עם אותה משילות נכספת? האם אכן מתקיימים תהליכים מבניים במשטרת ישראל? האם בונים את המשטרה טוב יותר? האם ממלאים את פערי הענק בכוח האדם במשטרה? עוד מעט נגמרת כהונת המפכ"ל - האם יש מועמדים איכותיים שנבחנים כבר להחלפתו? והמשמר הלאומי, מה איתו? חברים, עזבו את הפגנות השמאל ואת ימי השיבוש, זו הסחת דעת, וגם ככה היועצת המשפטית לממשלה כובלת את ידיכם באופן מוטה ומכוון;

עזבו את ניצב עמי אשד, שמכר את נשמתו למחאה תמורת נזיד עדשים של מחיאות כפיים בעיתון "הארץ"; עזבו את מי שמנסה להסית אתכם מהמשימה העיקרית: האדמה בוערת, חייבים לבנות מחדש את המשטרה, חייבים לעצור את הרציחות. שעון החול של ימי החסד אוזל.