תרבות יהודית זה סוג ב'?

רבים ממקבלי פרס תרבות יהודית לאורך השנים לא קיבלו - וכנראה גם לא יקבלו - פרס מעולם התרבות עצמו • השער הזה נעול בפניהם • הם לא במיליה, היצירה שלהם אינה הבון טון

הענקת פרס תרבות יהודית בשנת 2017 (ארכיון), צילום: יונתן זינדל/פלאש90

השבוע, בשלהי הדיון בסוגיה מהי תרבות ישראלית, כלומר אם כבר מותר להיפרד מהאשליה שיש כאן מדורת שבט שמאחדת את כל הישראלים היפים, ואם לא התחממת לאורה אתה או לא ישראלי או לא יפה - הופיעה רשימת הזוכים בפרס תרבות יהודית ע"ש אורי אורבך.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אורית סטרוק, התקשרה לרשימה מכובדת ומגוונת של אמנים.

בזוכים: אנשים ונשים מתחומי יצירה שונים, פסיפס של עדות וגילים, דתיים ולא דתיים, ואפילו רב אחד. בין המאושרים תמצאו את הפובליציסט והשחקן ג'קי לוי ואת המנצח מנשה לב רן, את הזמרים היוצרים עמיר בניון ומורין נהדר, את אנשי הקולנוע משה אלפי ויהודה גרובייס ואת האמנים פורת סלומון ומאיה ז"ק.

חלק מהזוכים גם פורצי דרך בתחומם. כך למשל, יהודה גרובייס, האדם שהמציא את הקולנוע החרדי. הפילמוגרפיה של גרובייס כוללת רשימה ארוכה, כמעט בלתי נגמרת, של סרטים. לרוב סרטי מתח ופעולה מתורגמים לחרדית שוטפת. בתחילת דרכו התכבד גרובייס בלא מעט פשקווילים שיצאו נגדו, אבל אהבה היא אהבה, והוא לא הפסיק ליצור.

פורץ דרך נוסף הוא האמן והאוצר פורת סלומון. פרט לעשייה האמנותית הייחודית שלו, סלומון ייסד וניהל את "פרדס" - בית הספר הגבוה הראשון לאמנות פלסטית לאנשים דתיים, שעוסק אך ורק באמנות. סלומון ביקש להקים דור חדש של יוצרים ויוצרות, שיתבטאו במרחב התרבותי הכללי מתוך קבלת השראה מעולם הרוח היהודי. השניים האלה הם רק טעימה מתוך רשימה ארוכה של אנשים שהלכו בדרך לא סלולה, דרך שהיו צריכים לעצב לעצמם ולבאים אחריהם.

את הפרס ייסד לפני שבע שנים שר החינוך נפתלי בנט, שהסביר אז גם את המהות: "הפרס בתחום יצירה יהודית מוענק למי שמראים קודם כל שהיצירה היהודית מתאימה את עצמה לכל דור מחדש, עתיקה ומודרנית, ראשונית אבל מעודכנת. יצירת חיים, יצירה שבונה עתיד ולא רק מבוססת על העבר. אני נרגש להעניק פרס זה על יצירה יהודית, ומקווה שיעודד עוד ועוד יוצרים להביא לידי ביטוי את עצמם לאור מקורות ישראל".

הרעיון להאיר בזרקור מיוחד את מי שנע בין העולמות האלה, של תרבות יהודית וישראלית, את מי ששואב השראה מהמקורות התרבותיים, האינטקלטואליים, האמוניים והמעשיים העתיקים של העם שלנו, הוא נהדר. הבעת ההערכה של גוף רשמי, ממשלתי, נותנת הכרה בחשיבות היצירה התרבותית וגם מעניקה סכום נאה שדוחף להמשיך ליצור. הגיוון ברשימת הזוכים והעובדה שמדובר ביוצרים עם קבלות, היא תשובה נאה לאלה הטוענים שהיהדות מצמצמת, שהיא אינה מאפשרת יצירתיות, שהיא קפאה על שמריה. הפרס הזה, שמוענק שנה אחרי שנה ליוצרים מכל כך הרבה תחומים, מספר בדיוק את ההפך. היהדות, והאמנות שצומחת ממנה, הן רחבות, עמוקות ותוססות. היצירה כל הזמן מתחדשת, כמו החיים.

אבל זה לא רק זה. במדינתנו הקטנה, עם הצרכים המרובים, משמח לראות תקציבים שניתנים לטובת עידוד עשייה תרבותית. אין הרבה, אין מספיק, והרי עם לא יכול לחיות בלי לחם ופרח. מה שבכל זאת צורם הוא העובדה שרבים ממקבלי הפרס הזה לאורך השנים, יוצרים מקוריים, חדשניים ומקצועיים, לא קיבלו - וכנראה גם לא יקבלו - פרס מעולם התרבות עצמו. השער הזה נעול בפניהם. הם לא במיליה, היצירה שלהם אינה הבון טון, וההכרה ביהדות כהשראה ליצירה וביהדות כשפה אמנותית־תרבותית, עוד לא מקובלת בכל שדות האמנות.

הפרס הזה לא היה אמור להיות פרס אלטרנטיבי, ויש לקוות שגם לא יתקבע ככזה. הדלתות של שדות האמנות הישראליים צריכים להיפתח גם בפני היוצרים האלה, מתוך הבנה שהם עובדים עם החומרים הכי אותנטיים של התרבות שלנו. אני חושבת שבתום 75 שנים של ישראליות שמתכתבת עם היהדות ביחסי ריחוק־קרבה, כבר הגיע הזמן. הרי אמרנו יהודית ודמוקרטית, לא?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר