עשור ל"שמיים פתוחים": הייתם מחזירים את הגלגל?

החודש לפני עשור נחתמה סדרה של הסכמים המכונים "שמיים פתוחים", שאפשרו בשנים שבאו אחרי חתימת ההסכם פתיחה של השמיים לתחרות חופשית בין חברות תעופה. עשר שנים הן תקופה ארוכה מספיק כדי לבחון את ההסכמים וחשיבותם. אף שכנראה אין אדם אחד בישראל שהיה מחזיר את הגלגל אחורה, עדיין חשוב שנסתכל על התועלות ועל ההתנגדויות וננסה להסיק מסקנות לגבי המדיניות הכלכלית היום.

לפני ההסכמים, הטיסות לישראל וממנה נשלטו על ידי מספר זעום של חברות תעופה. לכל עיר היתה טיסה של אל על ושל חברה זרה אחת. יעדים שאל על ויתרה עליהם היו בלתי נגישים, והמחירים? בזכות "שמיים פתוחים" המחירים צנחו בעשרות אחוזים. אני, שגדלתי בשנות ה־90, הייתי פעם אחת בחו"ל בנעוריי ופעם אחת בעשור הראשון של המאה ה־20. טיסה פעם בעשור היתה המצב הנורמלי במעמד הביניים. מאז נפתחו השמיים, טיסות ליוון, לאיטליה ולמזרח אירופה עולות פחות ממונית לנתב"ג. משפחות לא עשירות יכולות להרשות לעצמן "הכל כלול" עם הילדים בקיץ בטורקיה ועוד סופ"ש זוגי להורים בחורף. שבוע שלם באירופה כולל טיסות עולה פחות מסופ"ש באילת.

נוסף על הגדלת רווחתו של הצרכן הישראלי שנהנה לראות עולם בזול, הרפורמה גם הגדילה את היקף התיירות הנכנסת בכמעט 2 מיליון תיירים. שתי התרומות המשמעותיות ביותר הן התרומה למגזר העסקי והתרומה התרבותית. בצד העסקי, הגדלת שוק הטיסות והורדת המחירים חיברו את ישראל חזק יותר לעסקים - הרבה יותר קל לקפוץ ללונדון או לשווייץ לפגישה או לחתימת חוזה, וקל הרבה יותר לייבא ולייצא דרך האוויר.

התרומה של עגלות האמזון והנגישות של העולם לתעשיית ההייטק שלו היא עצומה, היצוא והיבוא המוגדלים הביאו יחד לזינוק בשכר הריאלי וברווחת הצרכן. בעשור שחלף, מחירי מוצרים שניתן לייבא דרך האוויר כמעט לא השתנו, לעומת מוצרים שלא ניתן לייבא במטוס, שהתייקרו בעשרות אחוזים.

תרומה חשובה לא פחות היא התרומה התרבותית: השמיים הפתוחים קירבו אותנו מאוד לאירופה, לארה"ב ולמזרח. להתמערבות ולפתיחות של ישראל לעולם יש חלק חשוב בצמיחה התרבותית והאקדמית של ישראל, ולשמיים פתוחים היתה חשיבות בתחום הדיפלומטיה הציבורית. ההסכמים תרמו לחיזוק הפרו־ישראלים באירופה, לפתיחתה של ישראל לאפריקה ולבסוף גם לפתיחות לעולם הערבי והסכמי אברהם.

אפשר למלא ספרים שלמים על התועלות הכלכליות והמדיניות של שמיים פתוחים. אין היום מישהו שמתנגד לטיסות ב־50 יורו או לכיסוי אייפון ב־10 דולרים מעלי אקספרס, אז למה יש בכלל מקום לטור דעה בעיתון על משהו שלכולם יש אותה הדעה עליו?

הסיבה היא שהכוחות שהתנגדו לשמיים פתוחים אז - קיימים גם היום, והם משמיעים אותם טיעונים.

אל על וההסתדרות יצאו במסע הפחדה ששיאו היה שביתה בת יומיים. הם "הזהירו" שאלפי מקומות עבודה יימחקו - כאשר בפועל נוצרו עשרות אלפי מקומות עבודה חדשים בתחבורה, בתיירות ובהייטק, בזכות הרפורמה. אל על וההסתדרות התריעו אז כי ישראלים "לא יתחברו ללואו קוסט", בעוד במציאות הישראלים הסתערו על השירותים המוזלים.

הם אמרו שלא יהיו תיירים, אך בפועל ישראל זכתה לצונאמי תיירותי.

הוועדים החזקים של ההסתדרות, שהתנגדו אז, הם אותם ועדים חזקים שמתנגדים לכל סוג של קדמה גם היום. מפעל המלט נלחם ביבוא זול באופן שמייקר את הדיור, מחזיקי רישיונות מונית מתנגדים לתחרות בהסעות, המלונאים נלחמים באייר בנ"ב, הקרטל החקלאי נלחם ביבוא מזון, והמורים נלחמים בפתיחת אזורי רישום. מאחורי כל התנגדות לפתיחות ולתחרות עומדת קבוצת לחץ, לרוב הסתדרותית, שמעדיפה את טובתם של כמה אלפי מחוברים על חשבון רווחתם של כלל אזרחי ישראל.