חוק החמץ: הרבנות הראשית מפרה את הסטטוס קוו

בצל המהפכה המשפטית, חוק החמץ מוגש לקריאה שנייה ושלישית כדי לעבור סופית בכנסת. זה סדר העדיפויות של הקואליציה הנוכחית: חמץ ומשפט.

רבות כבר נכתב על החוק הזה: שהוא מיותר, שהוא לא פותר בעיה אמיתית ושרק יחמיר את המצב בפועל ויביא להכנסת חמץ מכוונת לבתי החולים, ויפגע עוד קצת בתדמיתה של היהדות בציבור הרחב.

אבל חוק החמץ הוא הרבה יותר מזה. חוק החמץ חשף את התפיסות האמיתיות של פוליטיקאים שרוממות הסטטוס־קוו בגרונם וחרב הכפייה הדתית בידם.

הטענה המרכזית של חברי הכנסת החרדים, אשר יזמו את הצעת החוק הזו ושעבדו את ועדת הבריאות לטובת עיסוק בנושא שאין לו בדל של קשר לבריאות, היא שהם בסך הכל מחזירים את המצב לקדמותו. לדידם, בג"ץ התערב בנושא לא לו, והם רק באים לתקן. נרטיב נוח בימים שבהם בג"ץ מותקף מכל כיוון, נרטיב שבאמצעותו מנסים יוזמי החוק באופן מאולץ להסיט את האש מעצמם.

האמת היא אחרת לגמרי. לא בג"ץ הפר את הסטטוס־קוו בנושא החמץ בבתי החולים, אלא הרבנות הראשית בכבודה ובעצמה.

בספטמבר 2017 הוציאה הרבנות נוהל, אשר כלל הנחיה הקובעת שיש להורות למאבטחים בכניסה לבתי החולים למנוע הכנסת חמץ לשטח בתי החולים במהלך חג הפסח. הנוהל קבע לראשונה כי יש למנוע הכנסת חמץ כליל באופן רוחבי לכל בתי החולים. כאשר הנוהל החל להיות מיושם, הוא הביא למציאות בלתי אפשרית עבור משפחות רבות שלא יכלו להכניס אוכל לקרוביהן, גם אם החולה או המשפחה אינם שומרי כשרות או אפילו אינם יהודים.

המציאות הזו הולידה עתירות לבג"ץ. לאחר שהרבנות סירבה לכל פשרה שלא כוללת את ביטול ההנחיה למאבטחים, בג"ץ נאלץ להכריע והודיע שההנחיה נקבעה בחוסר סמכות ושאין לה תוקף.

אם כן, מי הפר את הסטטוס־קוו? ומי מפר אותו כעת?

בחוק החדש חברי הכנסת החרדים מאפשרים לרבנות לקבוע נהלים מחמירים בנושאי כשרות בכלל ובפסח בפרט, ולכפות בכוח הכשרותי שלהם מניעה של הכנסת חמץ לשטח בתי החולים, גם אם אין בדבר בעיה הלכתית ואין קשר לכשרות המזון בקפטריה או במטבחי בית החולים.

חוק החמץ מפר ברגל גסה את הסטטוס־קוו, מה שמלמד אותנו דבר או שניים על החשיבות שמייחסים יוזמי החוק לסטטוס־קוו כשהוא לא נוח להם.

לא צריכה להיות לנו ציפייה שונה מחברי הכנסת החרדים, שמשתמשים בכוחם הקואליציוני כדי להמשיך לכפות על אחרים את אורח חייהם. כן צריכה להיות לנו ציפייה מכל שאר תומכי הסטטוס־קוו, להפנים שהסטטוס־קוו מת מזמן, וכעת ננעץ בארון הקבורה שלו המסמר האחרון.

אם חברי הכנסת החרדים, בעצמם, בועטים בסטטוס־קוו ומפירים ללא סייג את האיזון העדין שנשמר במשך השנים בין דתיים, מסורתיים וחילונים, אין סיבה להמשיך לאחוז בו בכל שאר הסוגיות.

נישואים אזרחיים צריכים להיות על השולחן, וכך גם ביזור סמכויות בנושא השבת במרחב הציבורי. כללי המשחק השתנו גם בתחום היהדות והמדינה, ועכשיו תורנו להפנים זאת.

הכותב הוא מנהל מרכז יהדות ומדינה מבית מכון הרטמן