עצמאות. לא מלחמה

בכל פעם שראשי הקמפיין נגד הרפורמה המשפטית ודובריו השונים שוברים שיאים של הסתה ואלימות מילולית - מגיעה עוד "פנינה", ומוכיחה שלתהום הפירוד שאליה הם מבקשים לדרדר את ישראל אין תחתית.

השיא התורן שייך לרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, שדימה את המאבק ברפורמה המשפטית למלחמת העצמאות השנייה של ישראל.

בראייתו של חלוץ, רוב העם, שבחר ברפורמה בבחירות חופשיות ודמוקרטיות, משול לאויב. לא סתם אויב, אלא אויב אכזר מהסוג ששאף לחנוק את המדינה בעריסתה ולזרוק את היהודים לים. ואם זהו האויב, חלוץ ודומיו מתכוונים לטפל בו כפי שנוהגים באויב - בכוח.

הדברים של הרמטכ"ל לשעבר כה מנותקים מהאמת, שקשה להחליט מה יש בהם יותר - טיפשות, פגם מוסרי או רוע לב - אבל הם נראים חמורים במיוחד מהמקום שבו אני נמצא כעת: מצעד החיים בסלוניקי, שנערך לזכר 80 שנה להשמדת הקהילה היהודית של העיר בידי הנאצים.

במארס 1943 הובלו אלפי יהודים אל תחנת הרכבת של סלוניקי, הועלו לרכבות משא ונשלחו לאושוויץ. סביר להניח שבקרונות הרכבת שכנו בעלי אמונות פוליטיות שונות, אך בתוכניות הנאצים זה לא שינה דבר.

זיכרונות השואה הנוראית שפקדה את עמנו במאה ה־20 ממחישים את מה שחלוץ ואנשים ערלי־לב מסוגו מסרבים להפנים: האויב האמיתי, זה שרוצה להשמיד אותנו ושמחכה בפינה לשעת כושר כדי לממש את זממו, מעולם לא התעניין בהבדלים בין היהודים ובהשקפת עולמם.

המחלוקות הפנים־יהודיות התקיימו תמיד, ובעיני היהודים חשיבותן תמיד היתה גדולה. אך לא כך בעיני עמלק ויורשיו השונים.

הם ביקשו לחסל את כל היהודים - את האשכנזים ואת הספרדים, את העשירים ואת העניים, את הבורגנים ואת הקומוניסטים, את הקנאים לקיום מצוות ואת האפיקורסים.

כולם נחשבו בעיניהם בני־מוות, בלי הבדל זרמים אידיאולוגיים, השקפת עולם, עדה או צבע. הגורל המשותף של כולם היה מוות בתאי הגזים ובגיאיות ההריגה.

גם הצאצאים האידיאולוגיים של הנאצים מקרב עמי ערב, שניסו למנוע את הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל ורצו לחסל אותה באיבה, לא ייחסו משמעות להבחנות האידיאולוגיות בין היהודים.

צבאות ערב שצרו על היישוב היהודי הקטן לא העסיקו את עצמם בשאלת דיוקן המדינה שהיהודים חולמים להקים, אם אופייה יהיה חילוני או מסורתי ואם תהיה סוציאליסטית או קפיטליסטית. מבחינתם, לגוונים ולגוני הגוונים של היהודים לא היתה חשיבות.

זה המצב גם היום. לאויב האמיתי - כמו חמאס בעזה, אש"ף ברמאללה או האייתוללות באיראן - לא משנים הבדלי ההשקפה בין האקטיביזם המשפטי של אהרן ברק לשמרנות של פורום קהלת. אם האויב הזה יגבר, חס וחלילה - כולנו נהיה קורבן.

כשדן חלוץ מסמן את אחיו היהודים תומכי הרפורמה כאויב, הוא עושה עוול כפול: מצית ומלבה שנאה בין היהודים - ומסיט את תשומת הלב מהאויב האמיתי, זה שעדיין חולם להשמידנו.

יזכור הקורא חלוץ: הפירוד הפנים־יהודי משרת רק את חורשי רעתנו.