"יש לנו חור ענק בלב", אמרה אסתי יניב, אמם של הלל מנחם ויגל יעקב הי"ד, שנרצחו בפיגוע הירי הקטלני בחווארה. "מה לעשות? שירות משמעותי בצבא. יהיו המון כוחות בדרכים, תדאגו להם".
שעות ספורות אחרי פיגוע דמים קטלני שבו איבדה את שני בניה, אלו המילים שאותן הוציאה מפיה.
זאת לא הפעם הראשונה שהארץ הזאת החטיפה להם סטירת לחי כואבת. אסתי יניב גדלה בגוש קטיף. סבא וסבתא של הלל ויגל נעקרו משם. סולקו מאדמתם.
ובכל זאת, ברגעים הכי קשים ומזעזעים שיכולים להיות לאם, בשיחה אצילת נפש שהיא הקליטה לבני הנוער ביישוב הר ברכה, היא לא ביקשה מהם לסרב פקודה, לא דרשה אנרכיה תחת דם בניה, לא שברה את הכלים.
משפחת יניב תרמה לארץ הזאת מכוחה, מדמה ומהונה, אבל כשהארץ רועדת תחת רגליה היא נאחזת בה. חושבת איך לתקן בהפצת אור וטוב.
גם בניה היו סמל ומופת לתרומה משמעותית: הלל, תלמיד ישיבת ההסדר בקריית שמונה, סיים בימים אלה ממש שירות בפלגת הביטחון השוטף 916 בחיל הים, ואף הוענק לו לאחרונה תואר מצטיין קורס.
יגל, אחיו, תלמיד ישיבת ההסדר בגבעת אולגה, התגייס אף הוא למסלול ההסדר. בימים אלו אמור היה להתחיל הליכי גיוס לשירות קרבי בצה"ל.
על רקע אצילות המשפחה שהטרגדיה נקשה בדלתה פעמיים ביום אחד לא ניתן שלא לחשוב על מילותיו של רמטכ"ל ההתנתקות. זה שגירש את סבם וסבתם של יגל והלל מהגוש. דן חלוץ קרא לאחרונה לסרב פקודה, עקב הכוונה לחוקק רפורמה משפטית. שבירת כלים מוחלטת מול מה שנראה בעיניו כסוף הדרך.
ההתנהגות של רבים משורפי האסמים, מרססי הכבישים בקריאות "ביבי בוגד", נושכי השוטרים, מציתי הכבישים, מוציאי הכספים מהארץ ומוציאי דיבתה של הארץ רעה בעולם, מזכירה רפורמה משפטית אחרת שהתנהלה בימי שלמה המלך, הידועה בשמה: משפט שלמה. יש אנשים שלאחר מות בנם מוכנים לתרום את איבריו, את קרניות עיניו, כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה.
יש אנשים שכאשר מת להם ילד, ועוד ילד, הם חונקים את הדמעות ואת הצער החותך והמשתק, ומנתבים את האבל הצורב ליצירת אור ותקווה וטוב. גם הבית שלהם רעד תחת רגליהם, גם האדמה שהכירו שינתה את פניה, הפנתה להם עורף, אבל הם לא קראו לסרב פקודה אלא להתגייס ולהוסיף שירות משמעותי.
הם לא אומרים כי אם יתאכזבו "לא יהססו להשתמש באש חיה". לא מסרבים לשרת במילואים. כי בית לא מפקירים גם אם האדמה בוערת. ויש אנשים שכאשר הם מצויים במחלוקת עזה על שאלת השייכות, מוכנים לקרוע את המדינה לגזרים בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה".
אין ספק, מרבית המפגינים הם אנשים טובים, אזרחים למופת שמפגינים על שכואב להם; אין ספק, הידברות, הורדת ראש ופשרה נחוצות משני הצדדים. אבל הרפורמה המשפטית שעברה ברוב מוחץ לפני אלפי שנים בימי שלמה המלך לימדה אותנו שאדם נמדד ברגעים שבהם הוא מאבד את היקר והחשוב מכל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו