לאחר שחלק מהרפורמה המשפטית עבר בקריאה ראשונה, לראשונה בתולדות מדינת העם היהודי, הכריזו כמה אנשי שמאל ושאר מפגינים כרוניים שמדובר בקץ הדמוקרטיה. כן, עד כדי כך מדובר ברפורמה דיקטטורית־מסוכנת־פשיסטית־תחילת־הסוף.
עובדה, היא דחפה אנשים - נורא מאופקים בדרך כלל - להכרזה מלחיצה שכמותה לא שמענו מהם מעולם. אף פעם. זאת אומרת, חוץ מפעם אחת כשעבר חוק הלאום, שאחריו הכריזו אותם אנשים בדיוק שהדמוקרטיה נגוזה. אבל חוץ מזה? כלום. אה, וגם חוץ מהפעם ההיא בקורונה שבה הוחלט להחמיר את ההגבלות כמובן; וגם כשחוק המשילות עבר וזכינו לצפות בזהבה גלאון מזייפת בפאתוס בכי על דוכן הכנסת - כי בכל זאת, כשהדמוקרטיה גוססת ראוי להביע עצב - אבל זהו.
סליחה, שכחתי גם את הפעם ההיא כשדנו בחוק המואזין שהעמיד את אנשי חברה קדישא בכוננות; וכשהשר (דאז) אמיר אוחנה מינה את דן אלדד כמ"מ פרקליט המדינה; וכשהתקיים גישוש צולע ורפה בנוגע לפיצול תפקיד היועמ"ש (אוהו, כמה צעקות שבר היו), וכשהוחלט על גירוש מסתננים ונפתח מתקן חולות, וכשבנט הפשיסט נכנס לראשונה לכנסת, וכשבנט ראש הממשלה הכבר־לא־פשיסט ספג נאצות, וכשאיילת שקד מינתה שופט עלה תאנה חדש, וכשירד ברד בדרום ערד, וכשסמוטריץ' נצפה מתפלל מנחה בכנסת, ו...
היו עוד כמה מקרים (בודדים ממש!) שבהם הוכרז שכדאי להביט טוב־טוב בפעם האחרונה בדמוקרטיה היפה שלנו, כי היא עוד דקה ממש מתפגרת בגלל הימין.
בואו נסגור את הפינה הזאת אחת ולתמיד: כל קוראי שורות אלו חיים בהפוגות זה שנים, ללא דמוקרטיה (נרצחה כאמור ומתה הי"ד או שבדרך). הדמוקרטיה עוד שנייה בקבר אוטוטו עוד משנת 48', עת הכריזה תנועת השומר הצעיר על "כוח פשיסטי מצד חוגי הימין שיערער את יסודות הציונות" (בניגוד לסטאלין אהובם דאז). סריקת ההיסטוריה החלקית מאוד הזו באה להזכיר שראוי לכבד את אנשי הפגנות האליטה הנוכחיות, אבל בכל הנוגע למלודרמטיות הנשפכת - פחות. המוכר ההיסטרי על החוף שצועק "עכשיו־אני־הולך!" נועד, בין השאר, להצדיק הכרזות נורא דרמטיות נוספות אודות ה"קרע בעם", שגם הוא הולך ומחריף בחזקה ריבועית כל אימת שהימין בשלטון, וה"אוטוטו יהיו פה שתי ממלכות!" הישן והטוב שחווה גם כן רנסנס מרגש.
חברים יקרים והיסטריים משמאל, וחברים חלשי אופי מימין שנבהלים ונגררים אחרי אותם היסטריים (זה אף פעם לא ההפך, שמתם לב?), תפנימו - מדובר בדיוק, אבל בדיוק, באותם אנשים שיכריזו על קץ הישות הציונית הדמוקרטית גם כשתעבור רפורמה חלבית במערכת המשפט, וגם כשאיתמר בן גביר ישכח לכבות את האור בשירותים. בטרמינולוגיה שלהם הכל הוא קץ, וקרע, ואסון, ודיקטטורה ופשיזם כבר שלושת רבעי מאה.
תנשמו. אין קרע, אין שתי ממלכות, ואין דמוקרטיה שמחשבת את קיצה לאחור. יש, בלי עין הרע, לא מעט בעיות שהצטברו ושיש לפתור, ויש מחלוקות בוערות בהחלט שיש ללבן. לא נעים, אבל איך אמר איש חכם - עברנו את פרעה. ניפגש בקץ הדמוקרטיה הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו