איפה איפה איפה העודה?

עשרות אלפי אנשים לקחו יום חופשה ועלו לירושלים. דמוקרטיה תוססת. המפגינים זכו לסיקור מפנק, לראיונות רבים, לתגבור התחבורה הציבורית וגם לסלחנות מפליגה לחסימת הכבישים. הנוכחות המרשימה של הבאים יכולה להותיר את הרושם שההפגנות האלה שייכות לכולם, אולי אפילו שזו הפגנה עממית.

אחת מהכותרות המרכזיות שאיתן יוצאים המוחים לרחובות היא החרדה לשוויון במדינה וההגנה על המיעוטים. מתנגדי הרפורמה המשפטית חוששים שהיא תביא לדריסת זכויותיהם. אבל אם מתבוננים היטב, רואים שזו לא באמת מחאה עממית. לא כולם מוזמנים למסיבת מתנגדי הרפורמה.

מי לא הוזמן, למשל? ביום שני קיימה האופוזיציה מסיבת עיתונאים, שבה התכנסו ראשי המפלגות ונשאו דברים מתוך רצון להציג חזית אחידה. היו שם גנץ, לפיד, מיכאלי וליברמן. ומי לא בא? מי שלא הוזמן. איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת. עודה התרעם על כך שהשאירו אותו בחוץ.

בראיון לרדיו 103 הוא אמר: "לא הוזמנו למרות שיש לנו עמדה נחרצת נגד הממשלה הזאת... נגד ההפיכה השיפוטית". עודה גם הסביר למה סגרו עליו את הדלת: "כי יאיר לפיד רוצה להיראות מרכז, ולא שמאל". עודה הזכיר למפגינים ולאופוזיציה בשם מה הם נלחמים, ומה מאבק כזה דורש: המאבק הוא על הדמוקרטיה, ולכן על המפגינים עצמם להיות דמוקרטים.

גם יו"ר רע"מ, מנסור עבאס, לא נכח במעמד. הוא סיכם על כך מראש עם לפיד, ובשיחות סגורות הסביר שזה כדי לא לתת דלק לקואליציה. האם זו סיבה מספיק טובה להיות מודר מחבורה דמוקרטית שמזהירה אותנו מפשיזם?

הערבים לא נוכחים בהמוניהם בהפגנות שמבקשות לכאורה להגן עליהם, והם לא המיעוט היחיד שנעדר. גם החרדים לא נמצאים שם. לכאורה הם היו צריכים להיות הראשונים שמגיעים. הם יודעים להתאחד ולהפגין. הפגנת ענק חרדית התקיימה בדיוק לפני 24 שנים. היו בה רבע מיליון איש, אך היא התקוממה נגד פסיקות בג"ץ. לא תראו את החרדים מפגינים נגד הרפורמה. נציגיהם יושבים בממשלה, והם מדוחפי התוכנית.

המיעוט החרדי חש שההתערבות של בג"ץ היום ושהגישה של מערכת המשפט כולה, על דרישות השוויון שבה, על איסור ההפרדה שלה, פוגעות בו. אז הנה עוד מיעוט שנמצא מחוץ למשחק.

ומה עם השכבות הסוציו־אקונומיות הנמוכות? איפה הן בכל ההפגנות האלה? הרי מדובר באופן מובהק בקבוצה בחברה שזקוקה לשוויון הזדמנויות, לשריון זכויות של בריאות ודיור, למוביליות חברתית. השכבות האלה, ככל הנראה, לא יכלו לקחת לעצמן יום חופשה. כי עובדי קבלן או סייעות במעונות לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד יום עבודה. אנשים מהשכבות הסוציו־אקונומיות הנמוכות לא פנויים לעסוק בענייני פוליטיקה וממשל - הם טרודים בקיום היומיומי שלהם.

אבל זה לא רק זה. הרי מדובר בשכבות שיודעות לצאת ולהפגין על מה שחשוב להן. ציבור נבון, שהחיים לימדו אותו דבר או שניים, יותר ממה שכל אקדמיה בעולם יכולה ללמד. ובכל זאת - גם אותם לא תמצאו בקפלן או בכיכר הבימה, לא בהמונים. מדוע? משום שגם עבורם בג"ץ הוא לא מגן המיעוטים, אלא מוסד מרוחק, מתנשא, ששייך לאליטה מנוכרת. הם כמעט לא ימצאו בין שופטי בג"ץ דמות שמייצגת אותם.

לאורך השנים בג"ץ לא סייע להם. הוא לא עזר להם לקבל דיור הוגן או שירותי בריאות ברמה גבוהה. וכשחייהם של תושבי דרום תל אביב הפכו לגיהינום בגלל המסתננים, בג"ץ העדיף את מי שנכנסו לישראל באופן בלתי חוקי על פני שלומם, ביטחונם והגנתם של אזרחי ישראל.

בתוך ההפגנה למען שמירת זכויות המיעוטים לא תמצאו הרבה מיעוטים כאלה. את מי כן תמצאו? ציבור גדול, רב־זכויות ומוגן. כזה שבג"ץ מגן עליו ומקיים את ערכיו. הגיע הזמן לומר בכנות: רפורמה במערכת המשפט תגרום למיעוטים בישראל לחוש מוגנים יותר על ידי בית המשפט העליון שלהם.