גם אנשים מוסריים ומנומסים מאוד מתנהגים אחרת כשאיש אינו רואה. בכביש שומם באמצע המדבר יכול להיות שגם הם יתעלמו מרמזור אדום, ואולי אפילו יחטטו באף תוך כדי כך. זה טבע האדם כנראה, עין חיצונית גורמת לנו להתנהג אחרת, במודע או שלא במודע.
זו הסיבה שביקורת חיצונית הכרחית כל כך כשמדובר בגופים שלטוניים. בלעדיה, כל כביש הוא כביש שומם במדבר. בלעדיה, גופים אלה יתנהגו אחרת כי אף אחד לא מסתכל.
בהסכמים הקואליציוניים עם המפלגות החרדיות הוגנב סעיף משמעותי ביותר וכמעט שעבר מתחת לרדאר. בסעיף זה מבוטלת סמכותו של נציב תלונות הציבור על השופטים, בכל הנוגע לדייני בית הדין הרבני. דיינים אלו, הכפופים למשרד לענייני דת, מפוקחים על ידי נציב זה שמטעם משרד המשפטים. אליו ניתן לפנות בתלונות על דיינים או על התנהלות בית הדין, והוא, לאחר עיון ובדיקה, יכול לגבש המלצות. נכון, אין לנציב זה סמכויות אכיפה והוא אינו גוף ערר שיפוטי, אבל יש לו שני דברים אחרים:
ראשית, ההמלצות שלו מיושמות בשטח ולעיתים בגינן משעים דיינים. ושנית, ואולי חשוב מכך, הוא העין החיצונית על התנהלות בית הדין.
בהסכמים הקואליציוניים, סמכויות הביקורת של הנציב על בתי הדין עוברות לגוף פנימי מתוך בתי הדין. כלומר, דיין אחר יבקר את חבריו. כולנו מבינים שאין לביקורת כזו משמעות כלשהי. דמיינו מה היה קורה לו מח"ש היתה חלק ממשטרת ישראל. איזה רעיון הזוי.
מתי מוגשת פנייה לנציב? לא כשיש רצון לערער על פסק הדין, אלא בגלל אופי ההתנהלות בתיק, או הדיינים. למשל, במקרה של אישה אחת שהיתה קורבן של בעל אלים. כשהיא אזרה אומץ והגישה בקשה לגט, הוא ברח מהארץ. לאחר מאמצים רבים הוא אותר, אך סירב לגרש אותה. מאותו רגע חלפו חמש שנים עד שבית הדין הרבני פסק, ובפסיקתו הדיינים רק המליצו לו לתת גט, ולא חייבו אותו לעשות כן.
לטענת עמותת "מבוי סתום", זו המסייעת לנשים עגונות ומסורבות גט להיחלץ ממצבן העגום, בית הדין פעל בסחבת, ובסופו של דבר לא עשה את המוטל עליו.
במשך כל הזמן הזה (וגם אחרי מתן פסק הדין) האישה נותרה תלויה באוויר - לא גרושה, לא נשואה ואפילו לא מסורבת גט. על כך הם הגישו תלונה לנציב קבילות השופטים.
אם, בסופו של דבר, יתקבל הסעיף בהסכמים הקואליציוניים, אפילו מעט התלונות שמוגשות היום לא יוגשו, אבל בשל היעדר עין חיצונית יהיה צורך בהגשת תלונות רבות הרבה יותר.
מה זה משנה בפועל לאזרח הרגיל, או לזה שבקושי צורך שירותי דת?
אז זהו, שרבים מהאזרחים האלו יגיעו יום אחד לרבנות, ואז, כשיגלו שאין על הדיינים פיקוח, יהיה מאוחר מדי.
לכן "מבוי סתום" ועמותות נוספות פועלות כדי לבטל את הסעיף הנ"ל.
הן יודעות שלא כל מה שנכתב בהסכמים יוצא לפועל, ויש לעקור סעיף זה מהשורש לפני שהוא הופך, חלילה, למציאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו