תלושי מזון, השלמות הכנסה וקצבאות מסוגים שונים אמורים להרגיע אותנו לנוכח המחירים המאמירים, המדד המבהיל ויוקר המחיה המשתולל, מפני שהם יעזרו ל"חלשים" לא ליפול. אל דאגה, לא אלמן ישראל. כולם יסתדרו איכשהו, חוץ מ"ההם". לא אנחנו, ה"חלשים" האלה. חלשים פה וחלשים שם, האחרים, המסכנים.
אבל מיהם ה"חלשים" האלה, ומה בכלל פירוש הביטוי הזה? עניין סמנטי שמאחוריו משמעויות נוספות. ה"חלושעס" הזה, ביטוי מעליב כשלעצמו, הוא ביטוי ערמומי. השיח הזה מרמז כביכול על תכונה אימננטית כלשהי באותה קבוצה, המתאפיינת ב"חולשה". אך באיזה סוג של חולשה מדובר? האם מדובר בחולשה מולדת? אולי נכות פיזית או מנטלית־קוגניטיבית, חלילה? ברור שלא, כי אז היו אומרים ישירות "נכים". אז מהי החולשה הזו? נולדת חלש, וחלש תישאר? תגידו בפה מלא: מדובר באנשים עניים.
עכשיו נשאלת השאלה: למה לא לומר פשוט "עניים"? האם בגלל תרבות הפוליטיקלי קורקט, שאולי גורסת שזהו ביטוי מעליב? על פניו, "חלשים" מעליב יותר מאשר "עניים", אז לא נראה שזו הסיבה. נו? אהה. "עניים" עלול לרמז, חס ושלום, שאולי אין זו אשמתם שנקלעו למצב כלכלי ביש. אולי "עניים" עלול להעלות את המחשבה שרשויות המדינה אמורות לפעול כדי שלא תהיה שכבה כה גדולה של עניים, איזו פעולה מערכתית, מעבר לפלסטרים של קצבאות ותלושים. כדי שאנשים לא יסבלו מעוני - ובטח לא אנשים עובדים, שמשכורתם לא די בה לפרנסה בכבוד, או אנשים שיצאו לגמלאות אחרי שעבדו כל חייהם, ולא התבשרו בזמן על חוק הטבע או הכלל מדאורייתא שזקן בישראל שווה עני.
אבל הבעיה היא שכולם כלואים בארון הבושה, ולא מעיזים להודות באמת: חוץ משכבה מסוימת של בעלי משכורות גבוהות במיוחד - נגיד הייטקיסטים, חברי כנסת, שופטים, משקיעי נדל"ן שקנו דירות בזמן ועוד כמה - כל האנשים העובדים ממעמד הביניים שחיים ממשכורת חוו ירידה קשה ברמת החיים בתקופה האחרונה, ותחושת החרדה הכלכלית מפני הבאות אינה זרה להם. אנשים שלמדו ורכשו השכלה גבוהה, אולי תואר ראשון ושני, שירתו בצבא, עבדו קשה כל חייהם - פשוט לא מצליחים לגמור את החודש, והמצב הולך ורע. מישהו יעז לכנות אותם חלשים? ברור שלא. אבל החוזק שלהם, כביכול, הולך ומתברר כחוזק מזויף שאין לו על מה לסמוך. אין רשת ביטחון. אבל אוי ואבוי אם תגידו את זה, עוד יחשבו רחמנא ליצלן שאתם חלשים.
כי כאן בארץ - עם מסים גבוהים, מונופולים של מזון ומוצרים בסיסיים, עלויות של חינוך הילדים, מחירים חזיריים ועלויות מפלצתיות של שכירות והחזרי משכנתא - לא די שדוחפים אתכם אל הסף, שממנו כפסע ביניכם לבין התהום - עוד מעליבים אתכם וטוענים שזה בעצם באשמתכם. מדובר בטקטיקה של הזרה, של "הרחק ומשול". כביכול מדברים במישהו אחר, כדי לדחוק את הנושא אל מתחת לגלימת היעלמות מטאפורית. כי אדם קרוב אצל עצמו, וקל יותר לראות ב"הם" סוג אחר של אנשים; אולי בשיח השבטים הנוהג לאחרונה מדובר כביכול באיזה שבט אקזוטי ומרוחק, שבט החלושים או ה"מוחלשים". תודה על ה"פי.סי", אבל זה כמעט אותו הדבר. וכידוע, אם אין לנו בעיה - אז גם לא צריך לטפל בה. חלשלושים שכמותכם, תתביישו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו