עשרות אלפי המוחים שהתכנסו שלשום בכיכר הבימה וברחובות הסמוכים רצו לומר רק דבר אחד - אל תכפו. לא בכוח. הם עמדו בגשם, בלי פרובוקציות. בלי צעקות ובלי קללות. רק עם המסר שהמדינה הזאת היא גם שלהם. עברתי ביניהם. ראיתי את זיק התקווה בעיניהם. את דגלי ישראל שבהם עטפו את עצמם או שאותם הניפו אל על. לא הפכו עגלות אשפה. לא שרפו חנויות. לא היכו אף אחד. לא אפשרו לשר בן גביר את התענוג לשלח בהם את המכת"זית, שהמתינה ברחוב צדדי. ובסיום עבר חשמל באוויר, כשהקהל הצטרף לשירת "התקווה" עם הזמרת מירי מסיקה.
המסר החשוב ביותר הוא שהציבור מתנגד לכוחנות שבה מתנהלת הממשלה הנוכחית, ואומר לה - כן, הפסדנו. אתם ממשלה נבחרת, אנחנו באופוזיציה. אבל מעתה, גם לנו שמורה הזכות לנהוג כמו שנוהגים החרדים כשמנסים לגעת בציפור נפשם. כשמנסים להכריח אותם ללמוד ליבה או להתגייס, הם יוצאים בהמוניהם לרחובות ואומרים לממשלה, לכל ממשלה - עד כאן. נעמוד בהמונינו בצמתים ולא נזוז. נשרוף חנויות של טלפונים סלולריים אם תפגעו באורחות חיינו. וכשהרבנים נותנים את ההוראה - הם עוזבים הכל והולכים להפגין. לא רואים איש ממטר. לא מפחדים מפרשים רכובים על סוסי ענק, ולא משוטרים עם אלות. לא זזים עד שמסירים את האיום על אורחות חייהם.
מדוע שהציבור שוחר הדמוקרטיה יהסס לנהוג כמו החרדים? ובכוונה איני מתייגת את המפגינים כ"שמאל", כי אף רבים שהצביעו לליכוד חרדים מפני מה שקורה. הם רואים ברפורמה של לוין & נתניהו פגיעה קשה באורחות חייהם. הם יבהירו לממשלה, למשטרה ולעומד בראשה שהם לא מפחדים מגשם, ולא מברד, ולא מקור ולא מחום. הם יפגינו בכל שבוע, ויבהירו שאם כלו כל הקיצין - הם גם לא ילכו למילואים. יחסמו כבישים, אפילו יגיעו לחרם מסים. אין מקום לייאוש או להרמת ידיים. אוהבי הדמוקרטיה ושוחריה הם הרוב במדינה הזאת.
אני מקווה שכל מה שתיארתי לא יקרה, אבל המוטו יהיה זה שהביא לניצחון בריטניה בראשות ווינסטון צ׳רצ׳יל, שאמר באחד מנאומיו: ״נילחם בים ובאוקיינוס, נילחם בבטחה גוברת ובכוח גובר... נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע״.
ראש הממשלה, שרק לפני עשור שידר מסר הפוך מהדרך שבה הוא נוהג היום, ראה את המראות, שמע את הקולות. יש פה שאלה פרשנית: האם כשמצביעי הימין בחרו ליכוד הם בחרו ברפורמות של לוין, או בנתניהו? ועכשיו, נתניהו בחולשתו נגרר אחרי לוין.
יש הסכמה בעם כי בשלה העת לתיקונים במערכת המשפט. לשנות, למשל, את עילת הסבירות. לבדוק את פיצול תפקיד היועמ"ש לממשלה. טרם הבחירות, לא דובר על הצנחת נשיא בימ"ש עליון מחוץ למערכת. ידעו שרוצים לתקן את המערכת, לא לרצוח אותה. זו גם העת של המרכז־שמאל להבין שחייבים להפסיק להתנהג כגן ילדים. האופוזיציה חייבת להתנהל כאגרוף אחד. שיהיה מוביל לציבור שמחפש כתובת, אחרת ההפגנה שלשום תקים מתוכה הנהגה שבבחירות הבאות תוביל את הציבור. כפי שאמר צ'רצ'יל, אימרה שהולמת את המפגינים: לעולם לא ניכנע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו