חדש בגליל: קרנבל שחרור מחבלים

במשך ימים, כמעט שבוע, לא כבה פסטיבל השחרור של הרוצח כרים יונס. בלב מדינת ישראל, בגליל, התרחשה לה הילולת טרור מופרעת.

בכפר עארה חיכו למחבל הארור בזרועות פתוחות ויצרו מגה־אירוע פלשתיני אנטי־ישראלי, שבו הרשות הפלשתינית עצמה היא חלק מרכזי ודומיננטי. והכל - מתחת לאף של הרשויות בישראל, ושל השר החדש לביטחון לאומי, איתמר בן גביר.

כרים יונס הוא מחבל ערבי־ישראלי. ב־1980 הוא חטף ורצח יחד עם חוליה משפחתית את החייל אבי ברומברג ז"ל. ברומברג חיכה לטרמפ, קילומטרים ספורים מביתו שבזכרון יעקב, וכשעלה לרכבם של המחבלים - הם חטפו אותו, ירו בראשו וגנבו את נשקו. הם השאירו אותו פצוע קשה בצד הדרך, והוא נפטר כעבור ימים בבית החולים. שלושת הרוצחים שנתפסו נידונו למאסרי עולם. האחד השתחרר בעסקת שליט, השני השתחרר לפני כשבוע, והשלישי, מאהר, עתיד להשתחרר בקרוב.

כולם הוזמנו או הזמינו את עצמם לחגיגת הדם והרצח הזו, ועלו לרגל אל כרים יונס. ההנהגה הערבית־ישראלית נהרה לשם באוטובוסים ובמרצדסים. היו שם בכירי בל"ד, חברי חד"ש, הלוא היא מפלגתו של איימן עודה, ח"כים לשעבר ממפלגת תע"ל של אחמד טיבי, נציגים לאומניים ממפלגת רע"מ וממועצת השורא, שייח'ים ואנשי דת, אנשי ועדת המעקב, אנשי התנועה האסלאמית הצפונית והדרומית, ואפילו בכיר בארגון "רופאים לזכויות אדם" השתתף וכינה את הרוצח "גדול הלוחמים".

הצטרפו אליהם בנהירה המונית גם בכירים מהרשות הפלשתינית, שמשום מה קיבלו אישור להיכנס לישראל. מושלת רמאללה היתה שם, שרים ונושאי תפקידי מפתח ברש"פ, שדרני טלוויזיה - ומי לא. הטלוויזיה הפלשתינית חגגה שם, תוך שהיא מהללת לא רק את יונס, אלא שורה של רוצחי יהודים. ילדים ונוער הוזמנו לחלוק כבוד ולרקוד ריקודי שמחה, ובאוהל הורם מיצג המאדיר מחבלים ערבים־ישראלים.

משטרת ישראל לא עשתה דבר כדי למנוע, או לפחות לשבש, את הפסטיבל ההזוי הזה, ואף גרוע מכך: היתה שם אנטי־מוטיבציה לטפל או לגעת במופע האימים.

השר גלנט שלל היתרי כניסה לשלושה בכירים ברשות הפלשתינית, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי, ולא כיסה את כל מי שהגיע.

השבוע היה דיון לוהט בוועדה בכנסת על חוק שלילת אזרחות למחבלים ישראלים. כמו אוטומט עולה השאלה על רוצחים יהודים, וצריך להתייחס אליה. רוצח ארור הוא רוצח ארור, אבל היחס לרוצחים הללו נגזר גם מהמעמד שלהם בחברה שאליה הם שייכים. מישהו משווה בנפשו שכשישתחררו רוצחי הנער אבו חדיר, יתקיים כזה פסטיבל? האם הם יהיו גיבורי החברה, או שהחברה תכיל אותם כחלק מאילוץ? האם יעלו אליהם לרגל חברי כנסת לשעבר ורבנים? האם תהיינה תערוכות מהללות רוצחי ערבים בסביבת הבית שלהם? גם גדולי הצבועים יודעים שלא. לא יהיה דבר כזה כלפי רוצח יהודי, ואנחנו יכולים להיות גאים בעצמנו כחברה - בעוד החברה שלידנו מהללת דם ורצח.

היחס לרוצחים נגזר גם מהמטרייה הסמי־מדינית שהם מקבלים מהרשות הפלשתינית - גיבוי מלא ומהלל. מעבר לחגיגות שהוזכרו, אותם מחבלים מקבלים משכורת חודשית מהרשות הפלשתינית. האם יש רוצח יהודי שמקבל משכורת חודשית כבונוס מהרשויות בישראל? מובן שלא.

בחודשים הקרובים עתידים להשתחרר מחבלים ערבים־ישראלים נוספים. מאהר יונס ישתחרר בעוד כשבוע בלבד; מוניר רג'בי, שהיה מהחוליה שביצעה את פיגוע התופת בקו 37 בחיפה, ישתחרר ב־5 במארס; בשיר אל־חטיב, שרצח אזרח ב־1988, עתיד להשתחרר בחודש יולי הקרוב - וזו רק רשימה חלקית. לזה צריך להתכונן, ולרצות לנצח הפעם. אחרי הכישלון הנורא השבוע של מדינת ישראל ושל ממשלת ישראל, טוב יעשו שר הביטחון, השר לביטחון לאומי ושר המשפטים אם יפיקו לקחים ויישמו אותם באופן מיידי.