סמוטריץ' וסילמן, גם הארץ חד־פעמית

מאכזבת תגובתה של עידית סילמן, השרה הנכנסת להגנת הסביבה, שתמכה בביטול המס על הכלים החד פעמיים • המס מותג כאנטי־חרדי, אבל הפסולת שמשחיתה את ארצנו היא אנטי־ישראלית

כלים חד פעמיים בסופרמרקט, צילום: דודו גרינשפן

מחיר המדף הנמוך של הכלים החד־פעמיים הפך אותם לאורחים קבועים בקרב כל שכבות האוכלוסייה: ממשפחות מרובות ילדים, הייטקיסטים שמזמינים טייק־אוויי למשרד, ואפילו המסעדנים גילו שאם המנה עוברת אינסטגרם - אפשר להגיש אותה בפלסטיקים עלובים ליושבי המסעדה.

בניגוד למוצרים אחרים, לכלים חד־פעמיים יש עלויות רבות דווקא אחרי 15 דקות התהילה שלהם, כשהם נזרקים - במקרה הטוב - לפח האשפה. המשתמשים דרך קבע מייצרים יותר זבל, זבל שיש לפנות מהרחובות, משמורות הטבע, לאסוף מהפחים, לשנע ולהטמין. זה רק הוגן שמי שבוחרים להשתמש בכלים חד־פעמיים יישאו בעלויות הללו, במקום להטילן על הציבור כולו. 

המס על הכלים החד־פעמיים הוא בגדר קרב מאסף במערכה על המרחב הציבורי ועל הטבע הישראלי. כבר שנים קשה למצוא פינות טבע חינמיות ונקיות. מעיינות, תצפיות, פינות פיקניק ביערות קק"ל - כולם מטונפים בכלים חד־פעמיים. קשה לקיים אכיפה יעילה, הרי אי אפשר להציב פקח מתחת לכל עץ, וגם הרשויות המקומיות לא מצליחות לעמוד בקצב הניקיונות.

עכשיו חורף, אבל האביב ועונת הטיולים מעבר לפינה. הראשונות לסבול ממגיפת הטינופת בטבע הן משפחות מרובות ילדים ובעלות הכנסה נמוכה, ובמילים פחות מכובסות - בני המגזר החרדי. מי שהפרוטה מצויה בכיסם יקנו כרטיס וילכו לטייל בגנים הלאומיים המצוידים בשער, בגדר ובשירותי ניקיון, וייהנו מטבע שופע ונקי. מי שחפץ לטייל בחינם יגלה שהמעיין היפה שהוא זוכר משנות נעוריו הפך למזבלה עמוסת פלסטיקים מצהיבים.

מאכזבת במיוחד תגובתה של עידית סילמן, השרה הנכנסת להגנת הסביבה, שלא רק שאינה מתנגדת לביטול המס, אלא גם יוצאת בהצהרה ספק תמימה ספק מנותקת, שהפתרון הסביבתי נעוץ בחינוך ובהסברה. אנחנו לא בדור של עזריה אלון, שיצא למלחמת חורמה בקוטפי הפרחים המוגנים והצליח לרתום למאבק את כל חלקי החברה. צר לי לאכזב, אבל יש הסברה סביבתית כבר שנים רבות, וזה פשוט לא מספיק. מנהיגי החברה החרדית חינכו את הציבור לחשוב שפלסטיקים חד־פעמיים הם מוצר צריכה בסיסי, ומדברים על המס עליהם כגזירה דרקונית, בעוד ההפך הוא הנכון: חד־פעמי הוא פינוק ומותרות. מחיר המדף הזול יטמון ריבית דריבית בצורת זיהום סביבתי וכילוי שטחי הטמנה. המס על החד־פעמי הוא פתרון־ביניים ראוי, אין בו כפייה או הוצאה מחוץ לחוק. מגמה זו רווחת במדינות רבות בעולם המערבי, שממסות משקי בית לפי כמות האשפה שאלו מייצרים, מעין "חשבון אשפה", בדומה לחשבון מים וחשמל.

המס מותג כאנטי־חרדי, אבל הפסולת שמשחיתה את ארצנו היא אנטי־ישראלית. במדרש קהלת רבה נכתב שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, אמר לו: "כל מה שבראתי - בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת - אין מי שיתקן אחריך".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר