למה להם מותר?

הטיעון הכי מעצבן בוויכוחים פוליטיים הוא, כנראה, "אז למה להם היה מותר?". הוא גם מעצבן וגם לא אפקטיבי. הרי מה שהוא אומר בעצם זה שאין תשובה עניינית לטענה. יתרה מזו: יש כאן אפילו הודאה סמויה באשמה.

כאילו אומר הטוען: אני יודע שזה לא בסדר, אבל אם הצד השני פשע, מותר גם לי לפשוע (אגב, לא בטוח שהטענה הזו משוללת היגיון, אך ודאי שהיא אינה מוסיפה כבוד).

אבל מתברר שלא תמיד. לפעמים טענה כזו היא מהותית, ולא טקטית.

מה שקורה בימים אלה סביב הקמת הקואליציה בממשלה הוא ביזיון גדול של סחבת והסתבכויות וחוסר סטייל, אבל בינו לבין הנהי המופרע בתקשורת וברשתות, על אובדן המדינה וחיסול מוסדותיה - אין כמובן כלום.

כדאי לפרק את זה מעט לגורמים, כדי להבין עד היכן מגיע גודל העוול שעושים מנהיגי האופוזיציה הנכנסת לקהלם בסיוע התקשורת. אין כמעט דבר בדרישות הקואליציה הנכנסת שעתיד להשפיע על חייו של היחיד באופן דרמטי.

נניח לרגע את הנושא המדיני והביטחוני, ונתמקד בזירת הדת והמדינה. רוב מוחלט של דרישות יהדות התורה נוגע לחייהם של בוחריה ולרווחתם. איני מקל ראש בסעיפים בעלי משמעות תקציבית גדולה, אבל הפניית משאבים בסדר גודל כזה מהכא להתם לא משפיעה על צביון המדינה ועל חייו של היחיד בשיעור שיכול לעורר בו דאגה, מעבר לאכזבה רגילה מהפסד מחנהו בבחירות.

הסעיפים שנוגעים לעבודה בשבת ולהפעלת הרכבת הם ברובם הצהרתיים, ואינם בעלי משמעות (כל סעיף שיש בו את המילה "ועדה" הוא חסר משמעות). פסקת ההתגברות אינה "סחטנות קואליציונית", אלא ניסיון לתיקון עיוות שמצביעי הימין רובם ככולם תומכים בו. עם מה נותרנו? עם תיקון חוק הנכד. עניין אידיאולוגי של המפלגות החרדיות, שמשפיע במישרין על מאות משפחות ועל אלפי עולים פוטנציאליים. הסעיף הזה בהסכמים הקואליציוניים היה היחיד כמעט שהיווה ניסיון של המפלגות החרדיות לחקיקה בנושאי צביונה היהודי של המדינה.

וכאן יש להזדקק בדין לטענת "למה לכם היה מותר?". לא חלפה דקה מאז נכנס השר ניצן הורוביץ לתפקידו, וכבר שונו ניירות רשמיים במשרד הבריאות. שרת החינוך היוצאת עשתה כבשלה בנושאים שהם בדעת מיעוט מובהקת בחברה הישראלית. ועל כן, המבקר הליברלי לא צריך לראות בטענת "למה לכם היה מותר?" התחמקות או התקלסות - אלא לשאול את עצמו ביושר אם כשקודמו אג'נדות מיעוט שמאלניות מובהקות הוא ראה גם בזה ניסיון כפייה של מיעוט, או שאז הכל היה בסדר - ודרך זה להבין שהשאלה היא פוליטית. חד וחלק פוליטית. וחקיקה כזו היא חלק מתוצאות הבחירות.

ואם גם זה לא יעזור, לא יהיה לו מנוס מלהיאחז בנתון העצוב הבא: אתמול פורסם שיהדות התורה בכלל נסוגה בה מהתביעה לביטול חוק הנכד. נשארנו רק עם כמה תפקידים (לגיטימי), מעט שנור, כמה הצהרות סמליות, ושום כלום בנושאי חקיקה הנוגעת לחיי הפרט.

ועל זה שורפים את המדינה וגורמים לאנשים טובים לקוץ בישראליותם. בושה.