והרי התחזית: הדמוקרטיה (שוב) מתה

קמפיין מתוזמן מצד גורמים פוליטיים, תקשורתיים ו"מקצועיים" מתרגש עלינו. בעיתונים נכתב על "חקיקת ההרס" שהחלה, ברדיו הספידו את ישראל "שמשנה את פניה", ואחרים זורעים את הביטוי "שינוי משטרי מהותי" ערב הקמת הממשלה החדשה.

אז מהו אותו שינוי עמוק? ומהם חוקי "הרס"? במקום להסתחרר בסערה המדומה שמיוצרת כאן, כדאי להביט בכל חוק לגופו של עניין.

"חוק דרעי" הוא למעשה עיגון מחודש של כוונת המחוקק המקורית. אף שלכל היה ברור שהמונח "ריצוי עונש" רלוונטי רק למקרה של מאסר בפועל, החלו פוליטיקאים, בליווי נציגיהם במערכת המשפט, לטעון שהסעיף חל גם במצב של מאסר על תנאי (אף שאותו בהגדרה לא ניתן "לרצות"). אל מול הטענה האוקסימורונית הזאת מתבצע השינוי הנוכחי. הלאה.

חוק ביטול פיצול סיעה, המכונה באופן מחוצף "חוק נתניהו", הוא דווקא ביטול חוק סער, שעבר בכנסת היוצאת ואפשר לארבעה ח"כים בלבד להתפצל מסיעתם. החוק הנוכחי יחזיר את המצב לקדמותו, כך שלפחות שליש סיעה תידרש לצורך כך כדי למנוע כלנתריזם, סחטנות ושיבוש החלטת הבוחר.

גם "חוק סמוטריץ'", המאפשר מינוי שר נוסף במשרד ממשלתי, אינו חדש. הרי שרים נוספים כבר כיהנו במשרדי האוצר והביטחון, למשל. אז מה ההבדל? שכעת מבקשים לחוקק את החוק לפני הקמת הממשלה, ולא אחרי. וזה כבר "שינוי מהותי". השינוי היחיד שניתן לכנותו "משמעותי", אבל לא כזה שמשנה את המשטר אלא דווקא מחזק את המשטר הדמוקרטי, הוא "חוק בן גביר".

כדי להבין את השינויים המוצעים בפקודת המשטרה, צריך לחזור לדו"ח ועדת אור, שעסק במהומות אוקטובר 2000 ובהתנהגות המשטרה. בין שאר מסקנותיה, המליצה הוועדה למנוע מבן־עמי, השר לביטחון הפנים דאז, לכהן בתפקיד בעתיד, וראתה בו נושא באחריות לתפקוד המשטרה במהומות. בפרט האשימה אותו הוועדה באי־מניעת שימוש בכדורי גומי באירועים, וכן באי־בדיקה מקיפה של שימוש בכדורי גומי במשטרה. עוד ראתה בו הוועדה אחראי לאי־היערכות המשטרה לטיפול באירועים הללו. השינויים המוצעים כעת, שכוללים את הכפפת המפכ"ל למרותו של השר הנבחר והכפפת המשטרה לממשלה, נועדו לאפשר לדרג הנבחר לממש את האחריות הנדרשת ממנו. וזה מוצג כהרס הדמוקרטיה.

לעומת הקמפיין הנוכחי, כדאי להיזכר דווקא בשלל השינויים השלטוניים שבוצעו ובתוכניות נוספות שהוכנו בממשלה היוצאת. הללו, מיותר לציין, לא זכו לשום ביקורת מהצד המקונן על מות הדמוקרטיה כיום.

נתחיל? רמיסת האופוזיציה באופן חלוקת ועדות הכנסת, בניגוד לכל נוהג שהיה, שהובילה לשיתוק עבודת הכנסת - לא נתפסה כבעייתית מבחינה דמוקרטית; הדחת יו"ר הכנסת מתפקידו על ידי בג"ץ, בניגוד לחוק, ופגיעה אנושה במעמדה של הרשות המחוקקת - לא תויגו כסכנה למבנה המשטר; גם החוק להגבלת כהונה, שאינו נהוג באף משטר פרלמנטרי אחר בעולם, לא זעזע אותם; ובל נשכח את הגיבוי התקשורתי, הפוליטי והמשפטי שניתן לאישור הסכם הגז עם לבנון בזמן ממשלת מעבר, ללא אישור הכנסת ובניגוד לחוק יסוד.

ואם לא די בכך, שורה של גורמים פוליטיים ואקדמיים חברו זה לזה כדי לקדם תוכנית שתאפשר הקמת ממשלת מיעוט של 40 חברי כנסת, שלא תצטרך לקבל את אמון הכנסת ושלא ניתן יהיה להפילה במשך שנתיים, גם אם התקציב לא עובר. החלפתה לאחר מכן תתאפשר רק ברוב מיוחד של 70 חברי כנסת. ואפילו זה, מדהים להיזכר, לא קיבל את הכינוי "שינוי משטרי מהותי".

אם כמה שינויים פרוצדורליים ראשוניים מעוררים כאלו מסעות הפחדה, תארו לכם מה יקרה כשהממשלה החדשה באמת תתחיל לקיים את המדיניות שלשמה נבחרה. היו בטוחים שהדמוקרטיה "תמות" עוד פעמים רבות. מה הם לא יגידו עליה ויעשו בשמה. הכל, חוץ מאשר לקבל את תוצאותיה.