הצעת החוק של ח"כ משה גפני להקפאת הריבית על המשכנתא היא צעד מסוכן למשק ולחברה, והוא בעיקר פוגע בשכבות החלשות ביותר, אלה שגפני דווקא מתיימר לעזור להן.
נתחיל מהתמונה הגדולה: אחרי שני עשורים של יציבות במחירים, האינפלציה חזרה. בחלק גדול מהעולם היא הגיעה לסביבות עשרה אחוזים - מה שעלה 10 דולר בארה"ב עולה עכשיו 11 דולר - והמשכורות לא עולות באותו השיעור. אינפלציה יוצרת יוקר מחיה באופן מסחרר, והיא מדרדרת אנשים לעוני. סל הקניות מצטמק, והדבר פוגע במיוחד בחלשים ביותר, שרוב הסל המתייקר שלהם הוא מוצרי יסוד. אינפלציה גם משפיעה על עסקים, התייקרויות של תשומות. אם עסקים לא מצליחים לעמוד במחירים - הם סוגרים, ואז נוצרת גם אבטלה.
היעדר טיפול בבעיית האינפלציה עלול להוביל לשנים של מיתון, להפסד עצום של רווחה ולעוני מתמשך. למדינות יש כלי אחד מרכזי למלחמה באינפלציה, והוא ריבית. הכלי הזה כה חשוב, שמדינות החליטו להפקיד אותו בידי גוף עצמאי לחלוטין בשם בנק מרכזי בישראל, ששמו בנק ישראל. למעט המדינות הדיקטטוריות ביותר, מדינות מבינות שיציבות מחירים חשובה מכדי להפקיד אותה בידי פוליטיקאים הלהוטים להדפיס כסף.
איך עובדת השיטה? בגדול, ברגע שבנק מרכזי מזהה העלאת מחירים, כלומר אינפלציה, הוא מעלה את הריבית לבנקים, והם בתורם מעלים את הריביות ללקוחות שלהם (עסקים ואנשים פרטיים). העלאת הריבית מקטינה את הביקוש, כי הכסף עצמו יותר יקר, והקטנת הביקוש מורידה את המחירים ומייצבת אותם. מאז פרוץ האינפלציה בעולם, זה מה שהבנקים המרכזיים עושים. בלעדיהם - האינפלציה היתה גבוהה בהרבה, הנזקים לכלכלות בעולם היו חמורים יותר, ואזרחיהן היו סובלים הרבה יותר. כשגפני מעוניין לסבסד ריביות, הוא פוגע במאמצי בנק ישראל לרסן את האינפלציה. שקל ציבורי שילך לסבסוד ריבית ידחף שקל פרטי להיות מוצע על צריכה, מה שיתדלק את הביקוש ואת האינפלציה, שכאמור - פוגעת בחלשים ביותר. אם הכלי של בנק ישראל לא יהיה מספיק יעיל, הוא יצטרך ללחוץ יותר על הגז ולהעלות עוד יותר את הריבית, מה שיכול להוביל לסחרור מסוכן.
אם לא די בכך, סבסוד הריבית ישפיע לרעה על שוק הדיור, גם אם נתעלם מהשפעות המאקרו. ריביות נמוכות מדי הן דלק למדורת הדיור. אם משכנתא תסובסד ב־500 שקלים בחודש, הכסף הזה יחולק בין המוכרים לקונים. מוכרים שיודעים שלקונים יש יותר כסף במשכנתא - יעלו מחירים, והקונים יתפתו לקחת משכנתאות גדולות יותר כי הריבית מסובסדת. בעלי משכנתאות קיימות ינסו למחזר ולשדרג את הדירות שלהם. מעט מאוד מוכרי וקוני דירות בתקופת הסבסוד ייהנו לכאורה, אבל גם הם יקבלו בסוף מה שקרוי בשפת הכלכלנים "כאפה לפרצוף" - כי בסוף הריביות יעלו או המחירים יעלו או שניהם, ורוכשי הדירות המסובסדות עלולים לגלות שהם לא יכולים לעמוד בכלל בתשלומים.
כמו כן, חשוב מאוד להבין שהצד השני של סבסוד הוא מיסוי. כל שקל שישמש לתדלוק שוק הדיור, הוא שקל שצריך להגיע ממשלמי המסים. אלה הם משלמי משכנתאות לא מסובסדות, צעירים ועניים שאין ברשותם דירה, פנסיונרים, עובדים. כל מי שלא מתחמם ממדורת הכסף של שוק הדיור צריך לקפוא בצד. סבסוד משכנתאות פירושו גם יותר מע"מ, יותר מס הכנסה, ובשביל מה? בשביל לתדלק שוק.
ויש, כמובן, את הנושא הפעוט של אמון. פרט לתדלוק האינפלציה ושוק הדיור, פגיעה בעניים וסיכון של רוכשי דירות, סבסוד ריביות גם פוגע באמון במערכת הכלכלית במדינה. אם לא מצליחים לייצב את האינפלציה, אם בנקים מחלקים משכנתאות מסוכנות כי הריבית נמוכה, אם רוכשים לוקחים אשראי שלא יוכלו לעמוד בו - נוצר משבר אמון, ואמון כלכלי זה משהו שקשה עד בלתי אפשרי לשקם. תשאלו את ארגנטינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו