בזיכרון ההיסטורי שלנו קיימת קבוצה של יהודים, שפעולתה המיוחדת יכולה לעורר את התחושה שהבלתי אפשרי - אפשרי הוא.
האם גם בזמננו, בנסיבות אחרות לחלוטין ובתקופה של חוסר ודאות ושל שסע חברתי, יימצאו אנשים בעלי שיעור קומה דומה?
בכל הארצות שבהן התרחשה השואה היו אלפי יהודים, אשר כיחידים ובקבוצות קיבלו על עצמם את התפקיד חסר התוחלת לכאורה של הצלת נפשות, לאו דווקא מקרב בני משפחתם או חבריהם. אנו מוצאים תופעה זו אפילו בגטאות ובמחנות, ורואים בפליאה שהיו בני אדם אשר התגברו על הנטייה הטבעית, בוודאי בעת מצוקה קיצונית: להתרכז בהישרדות האישית.
לדוגמה, בהונגריה של ימי השואה פעלו מאות יהודים, בעיקר צעירים מאוד, שקיבלו על עצמם משימה מרחיקת לכת: לאמץ לעצמם זהות בדויה, להערים על הפשיסטים המקומיים ועל הנאצים ולסכן את חייהם כדי לעזור ליהודים אחרים להינצל.
מאות החברים בתנועות הנוער הציוניות הקימו מחתרת הצלה, קלטו בהונגריה אלפי פליטים מארצות אחרות ומאוחר יותר הבריחו אלפים בכיוון הפוך, אל מעבר לגבול. הם ייצרו תעודות "כשרות", חילקו מזון ואיתרו מקומות מסתור. גם אילו נכשלו, היתה פעילותם מופת לאומץ לב שנועד להשיג מטרה מוסרית.
נשווה בנפשנו את עצמנו, ואת ילדינו ונכדינו - תלמידי בתי הספר בישראל של היום: האם הם ואנחנו היינו עומדים במשימה כזו? נראה שהנפש האנושית טעונה בכוחות שאינם נראים לעין בזמנים כתיקונם.
מהשואה אפשר ללמוד מחד שחלק מהאנשים השפויים עלולים להידרדר עד כדי רצח המוני; ומאידך גיסא - שבנפשם של אנשים "רגילים" טמונה היכולת להתמודד עם אתגרים קיצוניים ולצלוח אותם.
החברה הישראלית טובה בעינינו מפני שהיא שלנו, אבל יש בה מקום לשיפור גדול. בדורות האחרונים התחזקו אצלנו נורמות של שנאת השונה ושל התרכזות בצרכים הפרטיים על חשבון הכלל. מגמה זו באה במקום תרבות של שוויון ערך האדם ושל העמדת העזרה לזולת והתרומה לכלל במרכז.
מחר, ייפגשו בקיבוץ הזורע שלושה ניצולי שואה מהונגריה, בשנות ה־90 לחייהם, שהם גם מצילי נפשות. למפגש יגיעו גם מאות בני הדור השני והשלישי. בכינוס יקבלו הניצולים והמשפחות את אות המציל היהודי בשואה. הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים וארגון בני ברית העולמי יכבדו כך 210 יהודים שכמעט כולם כבר הלכו לעולמם. סיפורם איננו רק של נרדפים וניצולים - והרי חלקם כלל לא שרדו; זה סיפור על מי שהסתכנו ופעלו כדי להציל אחרים, שלא היו בני משפחתם, ממוות בידי הנאצים ועוזריהם.
כינוס כזה מציב בפני הנוער בישראל ובעולם, ואולי גם בפני המנהיגים שלנו למפלגותיהם, מופת היסטורי ואקטואלי של דבקות בערכים, של אומץ ושל תושייה. מנהיגות שאין למעלה ממנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו