יש דין ויש דיין - אז למה משנה העדה שלו?

המשא ומתן הקואליציוני נמצא בישורת האחרונה, ומעת לעת יוצאות הדלפות מחדרי המו"מ, אך דווקא נושא שעלול לפגוש כל אחד מהאזרחים - לא נראה שמעסיק מי מהצדדים.

הדיווחים על אודות המו"מ הקואליציוני לקראת הרכבת הממשלה, מלמדים כי הציבור שוב לא זוכה לקבל מנבחריו ייצוג אינטרסים מקצועי בכל הקשור למינויי דיינים. הגיעה העת לחדול מהסדרי המינוי לפי המפתח המגזרי והעדתי - לטובת פרמטרים מקצועיים, ללא קשר לגודלה, לצבעה או למרקמה של הכיפה.

ההדלפות מחדרי המו"מ הקואליציוני זוכות - בצדק מוחלט, לנוכח ההלימה עם החשש הציבורי המובן - לסיקור תקשורתי נרחב בענייני דת ומדינה, אלא שדווקא בעניין הזה נדחק לשוליים נושא מהותי וחשוב לא פחות: ה"דילים" הקשורים במינויי דיינים.

דייני בתי הדין הרבניים הם שופטים לכל דבר ועניין. פסקי הדין שלהם ניתנים לאכיפה בהליכי הוצאה לפועל - ובמקרים מסוימים (בעיקר בענייני גירושים) ניתן לכפות את סמכות בית הדין הרבני גם על מי שאינו חפץ בכך. משכך, מינוי הדיינים נעשה באמצעות ועדה סטטוטורית מיוחדת, בדומה להליך מינוי השופטים לבתי המשפט האזרחיים.

על רקע האילוצים הפוליטיים של השנים האחרונות, התגבש הסדר - "דיל", בלשון העם - שסייע לצמצום חילוקי הדעות בוועדה, שלפיו בכל ועדה יימסרו המינויים בחלוקה שוויונית: שליש לדיינים ממוצא ספרדי, שליש לדיינים ממוצא אשכנזי ושליש לדיינים המשויכים מגזרית (בשנה החולפת השיוך המגזרי נמסר לדתיים הלאומיים, "הכיפות הסרוגות").

חלוקה, כאמור, מנציחה פער עדתי שממילא הצטמצם מאוד בשנים האחרונות הודות לכור ההיתוך הישראלי, ואינה מסייעת במאומה לשסע העמוק שממנו סובלת החברה הישראלית. ומעבר לכך, עלינו להיות ישרים עם עצמנו: אין שום נפקות או רבותא במינוי דיין בעל שיוך עדתי או מגזרי מסוים. ניחא אם היה מדובר באפליה מתקנת, אבל הורתו של ה"דיל" היא באתנן פוליטי - ותו לא.

בישראל דהיום בואכה שנת 2023, הקריטריונים החשובים ביותר לבחירת דיין (או שופט) צריכים להיות מקצועיים בלבד, ולשאלות כמו היכן נולדו אבות אבותיו ומהו צבע הכיפה שעל ראשו - אין, ואסור שתהיה, שום חשיבות.

בתי הדין הרבניים עמוסים לעייפה. הדיינים מתמודדים עם מספר עצום של תיקים, ועדיין אנו פוגשים מדי יום במאמצים עילאיים של דיינים מעולים ויעילים, המנסים לסייע לבעלי הדין בכל דרך אפשרית - למרות כוח אדם מצומצם ותנאים גרועים מאלה שלהם זוכים בתי המשפט האזרחיים: הלשכות דלות מאוד, ובבתי הדין הרבניים כמעט לחלוטין אין מתמחים או עוזרים משפטיים.

היעדר התקנים מחייב בחירה יעילה ואיכותית - כזו שיכולה להיעשות על פי פרמטרים מקצועיים בלבד, ושאינה מותירה מקום לפריבילגיה בררנית על בסיס קריטריונים חסרי רלוונטיות כמו שיוך עדתי מסוים. לא מן הנמנע כי אותם "דילים" עלולים לגרום לדחיקתם החוצה של מועמדים מוכשרים וראויים לדיינות, שלא מטעמים מקצועיים וללא צידוק הוגן.

בחירה מקצועית היא אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה. יש בכך משום עמידה תקיפה נגד השד העדתי המזדקן, והיא מתחייבת לקידום טובת הציבור שנתן לנבחריו את המנדט למנות את הדיינים.

אם הדיין שיחרוץ את דיני יהיה יעיל ומקצועי - לא אכפת לי מה צבע הכיפה שלראשו, ובאמת שלא משנה לי באיזו ארץ נולדה סבתו. הגיעה העת להוציא את הדיינים מהמשחק הפוליטי. הציבור משווע ליציבות חברתית ושבע מפוליטיקה, וזכותו לקבל מערכת משפט יציבה ויעילה גם בבית הדין הרבני.

עו"ד אוהד הופמן הוא שותף מייסד במשרד עו"ד "הופמן & פרידנברג"