יוצר ירדני לכלך על צה"ל. אז מה?

שייקספיר כבר כתב במחזה "המלט": "הגברת מוחה יותר מדי".

ככל שנכחיש, כך ברור שבנו האשמה. וזו, כך נדמה לי, הסיבה הטובה ביותר להניח לסרט הירדני "פארחה", שמרגש את הברנז'ה ואת הפוליטיקה בימים האחרונים.

אתחיל בגילוי נאות, שכל מקטרגיו שכחו לציין: גם אני לא ראיתי אותו. ממה ששמעתי מאחרות שראו, הסצנה המדוברת - שבה מוצגים חיילי צה"ל במלחמת העצמאות כשהם מוציאים להורג משפחה פלשתינית שלמה, כולל תינוק חסר ישע - אכן מזעזעת, אלימה ומעוררת חלחלה.

אבל זה סרט. עלילתי. אני לא זוכרת את משרד ההגנה או האוצר האמריקניים זועקים שמוציאים דיבתם של החיילים האמריקניים רעה, כשהסרט "אפוקליפסה עכשיו" יצא לאקרנים.

אני מתאמצת למצוא תגובה של הממשלה באנגליה לסרטים ישראליים על ימי המנדט, שהציגו מעשים לא מוסריים של קצין בריטי כזה או אחר, כמו ביזה, אונס ועינויים - ולא מצליחה. וכל זאת למה? הטיעון הפלורליסטי הדמוקרטי פשוט: זכותם של כל יוצר או יוצרת לבדות מליבם דמויות חביבות יותר או פחות. אם נברא חניבעל לקטר (הרוצח הסדרתי והקניבל ב"שתיקת הכבשים") - למה לא חייל צה"ל רצחני?

אבל סיבה טובה הרבה יותר היא העמידה האמיתית מאחורי צה"ל והמנגנונים שלו. נדמה לי שכולנו נסכים שלא כל החיילות והחיילים טובים. כותרות העיתונים מבשרות לעיתים על אנס, מועל או בוגד.

הם אנשים ככל האנשים, כלומר יש בהם גם קומץ פחות מוצלח. אבל חשוב להדגיש שוב - זה קומץ.

אני מאמינה, באמת ובתמים, שרוב החיילים והחיילות שלנו הם אנשים עם עמוד שדרה מוסרי. הם לא יורים בקלות דעת, ולא מחסלים תינוקות בדם קר. זעקות השבר על הוצאת דיבה ושקרים בסרט עלילתי עושות בעיניי את המעשה ההפוך ממה שהתכוונו המשוררים המתנגדים.

הן מושכות את תשומת הלב ואת האש למעשים הבעייתיים של צה"ל. למיעוט.

נניח רגע בצד את העובדה שסרט ירדני הוא לא בדיוק שובר קופות עם עתיד מסחרי מזהיר - עכשיו ירצו כל מי ששמעו את בן גביר, ליברמן וטרופר לראות על מה כל המהומה. סרט זניח ששלושה סטודנטים לקולנוע בניו יורק היו רואים הפך לאירוע חובה. אבל הבעיה הגדולה יותר היא העובדה שעולה התחושה כי הדוברים לא מאמינים שצה"ל הוא צבא מוסרי.

אם אנחנו מאמינים ומאמינות בצדקת הדרך, בהכרח הפעולה, בעובדה שכל משימה נשקלת ונבדקת - ואני מאמינה שזה המצב - עלינו לקבל את העובדה שיש גם בעיות וטעויות.

סרט שמאשים אפילו פלוגה שלמה במעשים רצחניים, לא מעיד על צה"ל דבר וחצי דבר. הוא מעיד על יוצרו, שקיבל עכשיו מבלי שתכנן מנת יחסי ציבור ללא עלות. זעקות השבר פוגעות בנו הרבה יותר מאשר בסרט.

הנרטיב לא מוצא חן בעיניכם? בטלו את המנוי לנטפליקס, אל תצביעו לו באוסקר, אל תלכו להקרנה באולם כזה או אחר. אבל זכרו שכשאנחנו מוחים ומוחות בקול רם מדי - נדמה שיש לנו מה להסתיר.