בני דורי שגדלו וחיו בישראל זכו לראות בימי חייהם שפע של טרנדים אמריקניים ששטפו את מולדתם העתיקה: מ"דור הג'ינס שותה קווינס", שליווה את ילדותנו, דרך הפרוזן יוגורט ועד לתוכניות הריאליטי של היום. אבל את הטרנדים האמריקניים שבאמת משפיעים על חיינו לא מייבאים סוחרים, אלא אנשי אקדמיה ומשפט. בשבוע שעבר שילמו ילדה קטנה ומשפחתה על היבוא הזה ביוקר.
כשקראתי את נימוקי השופטים לגזר דינו המקל של הצעיר הבדואי שתקף מינית ילדה בת 10 במיטתה - "הנאשם שהה במשך שנה וחצי במוסד נעול ועבר שם תוכנית של טיפול ושיקום...", או "הנאשם עבר הליך טיפולי ממושך, תוך התייחסות לנסיבות חייו הלא פשוטות..." - הבנתי שנחת בארץ טרנד אמריקני חדש ובעייתי ביותר. לטרנד הזה קוראים "צדק שיקומי", ואייקון האופנה שלו הוא לארי קרייזנר, התובע הכללי של פילדלפיה.
קרייזנר הוא ממובילי מהפכת "התביעה הפרוגרסיבית" בארה"ב. תובעים מסוגו מתעדפים את שיקום העבריין ושילובו בחברה, על חשבון הרתעת עבריינים פוטנציאליים ותחושת המוגנות של הקורבנות. אחרי כחמש שנים בתפקיד, קרייזנר מתהדר בהישג של הקטנת התפוסה בכלא המחוזי ב־40 אחוז בזמן הקדנציה שלו. יש רק בעיה אחת עם הקדנציה של קרייזנר, שעליה הוא פחות אוהב לדבר ושבגללה הוא מועמד היום להדחה: השנה האחרונה היתה השנה עם הכי הרבה קורבנות ירי בתולדות העיר - כמעט 2,000 נפגעים וכ־400 קורבנות בנפש.
ה"צדק השיקומי" של לארי קרייזנר הפך את הכלא בפילדלפיה למרווח יותר, ואת הרחובות לגיהינום. קרייזנר, מצידו, מסרב להכיר בקשר שבין העלייה הדרמטית באירועי הירי, לסגירה הסיטונאית של תיקים על עבירות אחזקת נשק בלתי חוקית נשק משרדו.
אפשר להבין את הרקע לצמיחת הטרנדים "צדק שיקומי" ו"תביעה פרוגרסיבית" בארה"ב. הרקע הוא ההיסטוריה הגזענית של אמריקה. אפשר להעריך אומה שמתבוננת בעברה הלא רחוק, נחרדת למנות בתוכו את השמדת האינדיאנים, שעבוד האפריקנים והשלכת שתי פצצות אטום על היפנים, ותוהה איך אפשר לכפר על זה.
כשאומה כזאת מטפלת בפשיעה בפילדלפיה, עיר שרוב אוכלוסייתה שחורה - זה טבעי, ואף ראוי להערכה, שהשלטונות ישאלו את עצמם אם עשו מספיק כדי לאפשר לצעיר שחור שנתפס כשהוא נושא נשק בלתי חוקי הזדמנות שווה להשתלבות בחברה, או שיש להם חלק בכך שהפך לעבריין, כי בבית הגידול שאליו דחקה אותו ההיסטוריה שלהם אין לו ברירה אלא לשאת נשק. למעשה, הפרוגרסיביות האמריקנית היא תגובה אלרגית קיצונית להיסטוריה גזענית קיצונית. אבל מה הקשר אלינו? אנחנו לא השמדנו, לא שעבדנו ולא זרקנו פצצת אטום על הפזורה הבדואית. למה אנחנו צריכים לאמץ טרנדים משפטיים, שהם תוצר של קופת שרצים שאינה שלנו?
מערכת המשפט הישראלית צריכה להתאים את עצמה לתנאים שכוללים פשיעה חמורה על רקע לאומני, ולא לטרנדים אמריקניים אופנתיים. מי שעדיין מחזיק השבוע בדעה שהמערכת לא זקוקה לניעור, כנראה יש לו פרוזן יוגורט במקום לב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו