תוצאות הבחירות יותר דרמטיות ממהפך 77

מהפך 77' הוא מגדולי האירועים החשובים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל. מפלגת השלטון האולטימטיבית, מפא"י, זכתה לראשונה למספר נמוך של מנדטים מיריבתה, שידעה עד אז רק את ספסלי האופוזיציה - הליכוד. חילופי השלטון הללו שינו את המערכת הפוליטית.

אבל זה לא היה רק מהפך פוליטי אלא במיוחד מהפך סוציולוגי, בשיאו של מאבק חברתי־תרבותי רב־שנים, שבו אוכלוסיות שהיו עד אז מחוץ למשחק הפוליטי הצליחו סוף־סוף לקחת בו חלק. רוויזיוניסטים מכאן ומזרחיים משם; אלו שכונו "פשיסטים" ו"צ'חצ'חים" גברו על רוצי הדרתם וחוללו שינוי היסטורי. ואולם, חרף ההישג הזה ולאור הכוחות שפעלו בשנים האחרונות נגד הימין, קשה שלא לחשוב שהניצחון הפעם גדול ומשמעותי יותר.

בעוד עד מהפך 77' לא היה רוב אלקטורלי לבוחרי הימין בציבור ועל כן לא זכה "לקבל" את השלטון, בכל חמש מערכות הבחירות האחרונות, לעומת זאת, הציבור ברובו הגדול הצביע למפלגות הימין ולחברי כנסת בעלי עמדות ימניות. אבל במשך כל התקופה הזאת נעשה הכל - פשוט הכל - כדי למנוע ממנו לממש את בחירתו הדמוקרטית ולאפשר לעומד בראש המחנה הזה, נתניהו, להקים ממשלה. אם מהפך 77' היה ניצחון פוליטי־סוציולוגי בתוך כללי משחק דמוקרטיים, ניצחון 2022 הוא במובנים רבים היפוך של הפיכה אנטי־דמוקרטית; הפיכה שהובילו כוחות פוליטיים, משפטיים ותקשורתיים כאחד.

מבחינה פוליטית, זה החל באקט התמוה של ליברמן כשלא הסכים להצטרף להקמת ממשלת ימין בסבב הראשון. לימים התברר שמדובר במהלך פוליטי רחב יותר שרקחו בנט, שקד, סער וליברמן - כדי למנוע מנתניהו להמשיך לעמוד בראש הליכוד ובראש המחנה. כך דורדרה מדינת ישראל מבחירות לבחירות. בכל פעם מפלגה אחרת התחזתה למפלגת ימין ומנעה בפועל הקמה של ממשלת ימין. השיא היה כמובן כשבנט ושקד חברו להקמת ממשלת שמאל באמצעות קולות מצביעי ימינה.

מבחינה משפטית, עוד בימי הממשלה ה־34 נזרעו הזרעים לקרימינליזציה של רה"מ נתניהו כדי לנסות לגרום לפרישתו. עשן הסיגרים נמהל בעננת הסיקור האוהד, ועד מהרה הומצא כתב חשדות, כתב אישום עם מאות עדים והמנטרה "שוחד, מרמה והפרת אמונים". בדרך אל המטרה כל תקדים משפטי הוכשר, כל תקציב הותר, וכל פעולה חוקית ושאינה חוקית - הדלפות, עינויי עדים, החדרת רוגלות - קודשה.

הדמוניזציה של התקשורת

בהרמוניה מכמירת לב, מרבית אמצעי התקשורת הסתירו באופן שיטתי מידע חיובי על הישגי נתניהו ושלטונו מצד אחד, והובילו קמפיין דמוניזציה שלו ושל ציבור בוחריו מצד אחר. ארבע שנים של מסע דה־לגיטימציה ושנאה תהומית, שבגינן אפילו עידוד הצבעה למפלגת בל"ד, המתנגדת לקיומה של מדינת ישראל - הועדף על הקמת ממשלת ימין.

כשכל זה לא עבד, הוכנה תוכנית מגירה להמשך: להוביל לבחירות שישיות, ולאפשר הרכבת ממשלת מיעוט שאינה תלויה בהקמתה או בהתפזרותה בתמיכת רוב חברי הכנסת. כלומר, אם אי אפשר להחליף את העם - נחליף את שיטת המשטר.

על תשלובת הכוחות הללו הימין גבר והציל את הדמוקרטיה. לא פחות.