הדור שלא ידע את כהנא

הכירו את יוסי. יוסי הוא בן 35, מבוגר בכארבע שנים מהגיל החציוני בישראל. הוא נולד ב־1987 וגדל כל חייו בארץ. יוסי הוא איש ימין המתלבט למי להצביע. הוא צופה בסרטונים ובראיונות, קורא נלהב של כתבות פוליטיות, ומנסה להבין למה שמו של איתמר בן גביר נאמר תמיד על ידי יריביו בטון מאיים כל כך.

הקמפיינרים המשופשפים והפוליטיקאים הוותיקים לא מבינים שכבר גדל פה דור שלא ידע את כהנא.

הרב מאיר כהנא, פוליטיקאי אקסצנטרי שלא בחל באלימות שבעטיה הוצא אל מחוץ לחוק בישראל והוקע באמריקה - נרצח לפני 32 שנים, כשיוסי היה בן 3. ימי הזוהר של פעילותו הפוליטית התרחשו עוד קודם. במחילה מתלמידי ישיבת "הרעיון היהודי" שהקים ומקומץ חסידיו האדוקים, מורשתו של כהנא לא בדיוק חיה וקיימת בציבוריות הישראלית. גם הימין הדתי היותר אדוק מתנער ממנו, ולא בכדי דשדשו תלמידיו מתחת לאחוז החסימה במשך רוב חייהם הפוליטיים.

אף שאנשי עוצמה יהודית אינם חפים מפרובוקציות או מפופוליזם, שום תעלול יח"צני שלהם לאורך השנים לא מתקרב למעשיו של מורם ורבם. הם לא הניחו מטען חבלה, לא קראו להתנקשות בדיפלומטים זרים, ובאופן כללי השכילו במשך הזמן ליישר קו עם הנורמות של עולם המשפט והפוליטיקה. כתב האישום האחרון נגד בן גביר נדון לפני כמעט 15 שנה - כשיוסי עשה שמירות בצה"ל - ומאז הוא זוכה פעם אחר פעם, כשהוא תובע את משטרת ישראל וכלי תקשורת שונים.

ניתן רק להסיק שעבור נתח ניכר מהבוחרים, "כהניזם" הוא משהו בין זיכרון רחוק לבין שיעור היסטוריה, ובן גביר הוא דמות פוליטית פעילה עם עבר פרוע. החוט היחיד שנמתח בין אז לעכשיו הוא התמונה שהיתה תלויה על הקיר בסלון ביתו של בן גביר, המנציחה את ברוך גולדשטיין - שהרצח ההמוני שביצע נעשה בחג פורים של שנת 1994, כשיוסי היה בכיתה ב' - וגם אותה הוריד בן גביר למען שלום בית במפלגות הימין.

ליוסי אין סנטימנט מיוחד לרב כהנא, לאיתמר בן גביר או אפילו לארץ ישראל השלמה. עברו הצבאי של יו"ר עוצמה יהודית מעניין אותו כשלג דאשתקד, כי הוא מוטרד יותר מבעיות ההווה: אוזלת היד הממשלתית מול האלימות הערבית הגואה, הפרוטקשן והטרור שהרים ראש; ההתעקשות המקוממת לדבר על "אלימות משני הצדדים" ולפעול בתקיפות בעיקר נגד יהודים; וההישענות של הממשלה על תומכי טרור ומהללי "שאהידים". יוסי חושב שהחזרת המשילות והביטחון האישי היא הסוגיה הדחופה ביותר על סדר היום הישראלי, והוא מצביע למי שבעיניו מנסה לפתור את הסוגיה הזו.

המזדעזעים מהעדנה הפוליטית שבן גביר זוכה לה צריכים לזכור שני דברים: ראשית - שעבור חלק ניכר ממצביעיו, "כהניזם" הוא תופעה היסטורית ולא רלוונטית; ושנית - שאהדה לבן גביר היא תמונת מראה של הייאוש מיריביו, שמול האלימות הערבית מגיבים ברפיון ובגמגום.

אז הנה טיפ: הגברת הביטחון ומלחמת חורמה בטרור לכל סוגיו, ככל הנראה תועיל לכם יותר מקריאות געוואלד על כהניזם.