הסטטוס קוו: ישראבלוף לצורכי בחירות

בסדרה המיתולוגית "פולישוק" יוצאים לבחירות, והמפלגה החילונית מפסידה בסקרים. ליועץ הפוליטי המתוחכם יש רעיון: המפלגה הדתית תציע להטיל מס מיוחד על בשר לא כשר, והמפלגה החילונית תתנגד לו.

שתי המפלגות עושות קמפיין געוואלד ומצליחות לשרוד. עצם העובדה שהמפלגות הדתיות והחילוניות נמצאות בברית סודית נעלמת מעיני הציבור.

הסדרה משקפת נאמנה את המציאות: מדובר לא רק בחברות ארוכת השנים בין דרעי לליברמן, אלא במדיניות ארוכת שנים, מעין סטטוס קוו שבתוך הסטטוס קוו. בכל מערכת בחירות החרדים והחילונים שולפים מהבוידעם את נבוטי הבחירות שלהם, מכים זה בזה במרץ ומגייסים כל צד את אוהדיו היישר לקלפי. אחרי הבחירות הנבוטים מאוחסנים עד למערכת הבחירות הבאה. מה שהאוהדים לא יודעים זו העובדה שמדובר בנבוט מתנפח, כזה שקונים לילדים ביום העצמאות יחד עם גרזן כחול־לבן, פטיש מצפצף וצמר גפן מתוק (האחרון הוא המסוכן ביותר, אגב).

כדי להבין את הסטטוס קוו שבתוך הסטטוס קוו, צריך להבין את הצדדים הלוחמים: לצד החרדי חשוב בעיקר לימוד תורה, כל ערך אחר הוא משני. שמירת השבת במרחב הציבורי חשובה עבור המאמינים, אבל הם לא הולכים על זה לקלפי. במקומות בישראל שבהם קיימת תחבורה ציבורית בשבת היא לא מזיזה לאף אחד; הצד החילוני מורכב יותר: אף ש־42 אחוזים מאזרחי ישראל הם חילונים, מיעוטם רואה בחילוניותם אומנותם, כלומר מרבית החילונים לא מחזיקים בזהות אנטי־דתית, וגם אלה שכן, זהותם החילונית חשובה להם פחות מאשר נושאים אחרים.

מרצ, שהניפה דגל חילוני לכאורה בכל מערכת בחירות, גילתה לאחרונה שהדבר החשוב למצביעיה זה לא לשבת עם נתניהו. ציוציה של גלאון עוסקים בגידוף חיילי צה"ל ובסטוקינג אחרי בן גביר. בראיון ל"ישראל היום" אמרה שהיא מוכנה לממשלה עם החרדים, העיקר - רק לא ביבי. זו גם תופעה היסטורית: בכל פעם שמרצ היתה בממשלה, הנושאים החילוניים התאיידו.

במפלגת העבודה, בניגוד למרצ, יש מדיניות דו־פרצופית: מצד אחד הבטחות לחילונים, ומצד שני המציאות. בטיקטוק מיכאלי מתנהגת כאילו היא ח"כית זוטרה באופוזיציה, ובמציאות היא מסרבת לשינוי הקטן ביותר בסטטוס קוו. הצהרותיה בדבר הפעלת הרכבלית בחיפה בשבת נעלמו, וההתחייבות שלה שהקו האדום בתל אביב יפעל בשבת לא מופיעה באף מסמך.

חשוב להבין את הנקודה הזו: התקשורת קיבלה הודעה כאילו הרכבת תפעל בשבת, אך איש במשרד התחבורה לא שמע על ההוראה, אף שבסמכותה המלאה של שרת התחבורה לאפשר זאת.

בניגוד למה שחושבים בציבור, אין כל מגבלה חוקית על הפעלה של תחבורה ציבורית בשבת. לא צריך אישור ממשלה, ואפילו לא צריך שינוי בתקנות. הרעיון ש"הדתיים לא מרשים" אינו אלא ישראבלוף המאפשר את הסטטוס קוו שבתוך הסטטוס קוו.

יאיר לפיד, שהתחיל כ"נציג החילונים", גילה במהרה שהחילונים כבר לא מתעניינים בשוויון בנטל. ילדי הברנז'ה התל־אביבית לא רצים להתגייס ליחידות עם מסע אלונקות, לא אכפת להם מי נמצא מתחת לאלונקה כי הם לא ראו אלונקה מעולם. למצביעי לפיד חשוב יותר השלטון מאשר חילוניותם, אחרת הם היו דוחפים לקואליציית ימין חילונית, כפי שהיה ב־2003.

ליברמן מנסה להחזיר את הנושא לסדר היום. הוא מבטיח לבטל מימון למוסדות ללא לימודי ליבה, ויצחק גולדקנופף מיהדות התורה רץ לעזרתו. ללא הנבוטים המתנפחים, הוא כנראה לא היה עובר את אחוז החסימה.

ליברמן בונה על זה שהציבור לא יודע שליברמן הוא שר האוצר. ליברמן היה יכול לשלול את המימון למוסדות שלא מלמדים ליבה בתקציב שהוא עצמו העביר. כמו בשלילת הקצבאות, גם כאן מדובר באיום סרק לצורכי בחירות.

אף שלימודי ליבה ומדיניות קצבאות הם נושאים חשובים, כל עוד הנבחרים ימשיכו לדבוק בליצנות תיאטרלית - כולנו נמשיך לשלם על הסטטוס קוו ביוקר.