מרצ נאבקת על קיומה והפכה את "רק לא ביבי" לאידיאולוגיה קדושה

יום הבחירות הגיע, לבשנו חג וצעדנו אל הקלפי. בדרך ראינו פעילים של כל המפלגות בניסיון שכנוע אחרון, עם פליירים, שיירות מכוניות וכל גימיק אחר. בכניסה לקלפי פגשנו פוליטיקאי מוערך שהגיע כדי להילחם על מצביעים, שלחנו לו איחולי הצלחה והצבענו למפלגה אחרת. הפער הזה הוא הפער בין תמיכה לבין הצבעה, והוא הבסיס של כל קמפיין פוליטי בשנים האחרונות. אחת המשימות העיקריות של פוליטיקאים היא להמריץ את תומכיהם, לוודא שהם לא נשארים רק בגדר תומכים; קמפיינרים משכללים יותר ויותר את הדרכים להניע את התומכים, לנעוץ את החלטתם ולהוציא אותם אל הקלפי.

"רק לא ביבי" לפני הכל

בשבוע שעבר הביא כאן הכתב הפוליטי של העיתון, אמיר אטינגר, ידיעה על סקר פנימי שביצעה מפלגת מרצ, שבודק מהן הבטחות הבחירות שיניעו הכי הרבה תומכי מרצ גם לשלשל את הפתק. כלומר - יהפכו את התומכים למצביעים. הסקר שהביא אטינגר מצביע על סכנה קיומית למפלגת מרצ. קיומית, כיוון שגם אם מרצ תעבור את אחוז החסימה הפעם - ניכר כי הבייס של מרצ כבר לא במרצ. על פי הסקר, הנושא החשוב ביותר לתומכי מרצ הוא חקיקת חוק הנאשם נגד נתניהו, ובאופן כללי - מניעת חזרתו של נתניהו לשלטון. רק לאחר מכן משתרכים נושאים אחרים, כמו תחבורה ציבורית בשבת ונישואים אזרחיים.

סקר שפורסם לפני חודשיים, שבדק את התמיכה בתחבורה ציבורית בשבת, מצא 75% תמיכה בציבור הכללי, ולא פחות מ־93% בקרב מצביעי "גוש השינוי", הגוש שבו נמצאת מרצ. ההנחה היא כי גם נושא כמו נישואים אזרחיים נמצא בקונצנזוס דומה באותם אזורי החיוג. שני הנושאים האחרונים בסדר העדיפויות היו שכר המינימום וחידוש התהליך המדיני, שני נושאים שהיו ייחודיים למרצ - שמאל כלכלי ושמאל מדיני.

במילים אחרות, לתומכים של מרצ לא ממש אכפת יותר מהאג'נדות הייחודיות שיש למרצ. הם נמצאים בקונצנזוס ויכולים לנוע לכל מקום.

הנתונים האלה הם ביצה ותרנגולת. לא ברור מי נולד קודם. אם תומכי מרצ ויתרו על האג'נדה, או שמרצ שכנעה חזק מדי את מצביעיה כי "רק לא ביבי" לפני הכל. אבל הדיון הזה הוא פילוסופי בלבד, הרי במרצ הפור נפל. מרצ החליטה לצאת לקמפיין בלפוריסטי אגרסיבי אנטי־נתניהו, נוכחות בגשרים והתמקדות בממשלת השינוי הבאה. זהבה גלאון, שלעגה לקואליציה עם בנט, ליברמן וסער "רק בשביל להעיף את נתניהו", מכריזה כי "רק לא ביבי" זאת כעת אידיאולוגיה.

מרצ איבדה ייחודיות ונמצאת בסכנה

מרצ הושיטה את האצבע, הבינה לאיזה כיוון נושבת הרוח, ומנסה לעשות את מה שכבר אמרנו שאין חשוב ממנו - להפוך את התומכים שלה למצביעים, בעוד היא מלטפת להם את הנושאים החשובים ביותר עבורם.

אבל הנתונים האלה והגישה הזאת הופכים את מרצ למפלגה שאינה תלויה בעצמה, אלא בגוש שלה. אם יחליטו "להציל את הגוש" - יצילו את מרצ; אם לפיד יחליט לחוס עליה - ייתן לה לעבור; ואם יחליט לשאוב, על פי הכיוון הזה - המשימה נראית קלה.

אין למרצ נושא אחד שבו היא יכולה לשכנע שהיא אפקטיבית יותר מהאחרים. מרצ לא תוכל לשכנע שהיא יותר נגד נתניהו מאשר לפיד, או יותר בעד תחבורה ציבורית בשבת מאשר מיכאלי או ליברמן. בגישה שהיא נוקטת מרצ תצטרך להיות תלויה באחרים או, כרגיל, בגעוואלד.