מדריך לפיד לטרמפיסט בגלקסיה

בקיץ של שנת 2000, כשנתיים אחרי שהוצאתי את אלבום הבכורה שלי, חזרתי מהופעה בדרום ועצרתי לאסוף טרמפיסט. החייל הקרבי שאספתי הודה לי, אבל לאור הנורה הפנימית של הרכב שנדלקה כשנכנס, יכולתי להבחין שהוא בוכה.

לשאלתי אם הכל בסדר, ענה הטרמפיסט שלי שהוא יוצא עכשיו מביתה של החברה שלו שזרקה אותו, ושאני נראה לו מוכר ואולי בגלל זה הוא מספר לי את זה.

הדלקתי שוב את הנורה ואמרתי לו: "אני מוכר לך כי אני מוזיקאי. עכשיו תחשוב מה השיר הכי ידוע שלי ותראה שאלוהים שלח לך סימן". החייל הסתכל עלי ואמר: "אני לא מאמין - 'יאללה ביי'"... שנינו צחקנו, ואז הצעתי לקחת אותו עד דלת בית הוריו באשדוד, שם נפרדנו ומאז לא פגשתי אותו שוב.

נזכרתי בסיפור הזה אפרופו נאום לפיד באו"ם. הטרמפיסט שלי היה מנומס. לא עלה על דעתו לבקש שאחרוג ממסלולי בשבילו, ובדיוק משום כך עשיתי זאת.

כולנו מכירים, לעומת זאת, גם טרמפיסטים שתלטנים, שאין להם בעיה להציע "שדרוגים" משלהם למסלול הנסיעה באופן שישרת את האינטרס שלהם. למרבה הצער, זה בדיוק מה שראינו את ראש הממשלה לפיד עושה לכולנו מעל במת האו"ם:

יאיר לפיד הגיע ללשכת ראש הממשלה כטרמפיסט, לא כנהג. למען הדיוק, הוא תפס טרמפ עלי ועל עוד שישה מנדטים שהאמינו כי הצבעה לבנט תחשק את נתניהו מימין, וכמובן תמנע את הגעתו של לפיד למשרד ראש הממשלה, משום שזה מה שבנט הבטיח לנו בקולו ובחתימת ידו.

ההתרסקות של שקד, השריד העצמאי האחרון שנותר ממפלגת ימינה בסקרים, מוכיחה עד כמה עמוק הכעס שלנו על הטרמפ ללשכת ראש הממשלה שאפשרה ההצבעה שלנו לאיש השמאל לפיד. צריך לזכור שלפיד הוא טרמפיסט כפול: לא רק שהוא הגיע ללשכת ראש הממשלה באמצעות קולותיהם של בוחרים שלא רצו בשום אופן לראות אותו שם, הוא גם הגיע לשם כראש ממשלת מעבר - כלומר, ללא אמון הכנסת.

כטרמפיסט, היה מצופה מלפיד להתחשב בנהג - רוב העם בישראל שלא בחר בו או במפלגות שהצהירו שימליצו עליו (גם גדעון סער הצהיר שמבחינתו לפיד כראש ממשלה זה "כמו להמליץ על פיטר פן"), אבל לפיד לא היסס. הוא קפץ על ההגה, ותוך כדי שקר בוטה כי "רוב העם בישראל תומך בפתרון שתי המדינות", החזיר לסדר היום הבינלאומי רעיון שהסכמי אברהם הצליחו לדחוק לשוליים, ושרוב העם מאמין שהוא הרה אסון.

היה גם רגע מרגש בנאומו של לפיד. זה היה כשהוא תיאר את הירידה למקלט עם בתו האוטיסטית. ברוח השנה החדשה, אני לא רוצה להשתמש נגד ראש מחנה השמאל באותה טרמינולוגיה דמונית שמשמשת אותו לתיאור יריביו הפוליטיים, עיין ערך נאום "כוחות האופל" שלו. לפיד הוא לא השטן ולא כוחות האופל.

אבל אחרי ההשתלטות הזו של הטרמפיסט על הגה מדיניות החוץ הישראלית, בנושא הכי רגיש ומעל לבמה הכי חשובה, קשה מאוד לקרוא לו דמוקרט.