המטרה: להבטיח את דור העתיד במדינה

לפני כחמש שנים הקימה הממשלה את "רשות הצעירים" במשרד לשוויון חברתי, במטרה לבדוק את מצבם ולראות איך מטפלים בהם. בשנת 2021 פרסם המשרד לשוויון חברתי מחקר סטטיסטי לגבי מצבם של בני 18-35 בישראל. המחקר נמצא ברשת ושווה קריאה מדוקדקת. אביא מתוכו מספר נתונים שאמורים להדליק אור אדום אצל מקבלי ההחלטות.

להקים רשות לצעירים זה מבורך, אבל חמש שנים אחרי ובפתחה של מערכת בחירות חמישית רצופה ברור שזה לא מספיק.

בשנת 2018 היו בישראל, על פי המחקר, 2,231,500 צעירים בגילאי 18-35 והם היוו 25 אחוזים מאוכלוסיית המדינה. המחקר שסקר את הנתונים משנת 1998 עד 2018, במשך שני עשורים, מצא שקבוצת הצעירים הצטמקה ב־3 אחוזים. זאת ועוד, בשנת 1998, 76 אחוזים מכלל קבוצת הצעירים היו יהודים ו־21 אחוזים נמנו עם האוכלוסייה המוסלמית.

ב־2018 עמד שיעור היהודים מכלל קבוצת הצעירים על 71 אחוזים. ירידה של 5 אחוזים. והנתונים, ככל הנראה, לא טובים יותר מ־2018 ועד היום.

אבל במקום לתת מענה לצעירים, ראשי העם עסוקים באופן שבו יגיעו אל קו הגמר של המרוץ. בעוד שלושה ימים אצל יו"ר ועדת הבחירות, שופט העליון יצחק עמית, תינעלנה רשימות המפלגות המתמודדות.

הפוליטיקאים יגיעו מותשים מלקושש חיבורים ולא מהכנת תוכנית רוחבית לדיור ולתעסוקה. הבוחר מותש מלצפות בלהטוטי אקרובטיקה של התחברויות והתרסקויות. הצעירים מלהטטים מול מס הכנסה ומחירי שכירויות שמאמירים, וראשי המפלגות מתלבטים עד הרגע האחרון איך למכור לציבור הסברים מופרכים על החידוש שברשימותיהם, והצדקות על התנהלותם.

הסאגה שהסתיימה סוף־סוף אך בטונים צורמים, בין איילת שקד ליועז הנדל, מזכירה את המערכון של "הגשש החיוור" על מי אמר למי שלום במדרגות: זה שעולה או זה שיורד? אבל לא מתעסקים באלה שחושבים לרדת, פשוט כי אין לצעירים דרך פשוטה להתקיים פה. רוח ציונית זה לא מספיק, ואף אחד לא מציע פתרון לשאלה מה אנחנו משאירים לדורות הבאים.

המערכת בסחרור, ובשום רגע לא ישאלו המתמודדים על קולותינו מה באמת צריך המצביע הישראלי, מה יגרום לצעירים לשוב ולבחור לחיות במדינה לא מחוסר ברירה, אלא מתוך רצון להיות חלק ממה שמתהווה כאן.

כי הצעירים הללו, מבני 18 שמתגייסים ועד גיל 35 שאז הם בעיצומה של הקמת משפחה מחד ובניית קריירה מאידך, הם עמוד השדרה של החברה הישראלית. מהם יבואו המורים, המהנדסים, עורכי הדין, האלופים, הרמטכ"לים, אנשי העסקים ואנשי העמל, ראשי הממשלה והשרים. כלפיהם צריך להפנות זרקור ענק ולדאוג שחושבים עליהם.

נכון לעכשיו הם מבינים באמצע החיים שלא ממש דאגו לסדר להם אופק. לא מפתיע שחלקם בוחרים לחפש עתיד מעבר לים.

זה הזמן להתעורר ולדרוש מכל הרשימות שמתייצבות על קו הגמר להודיע מה התוכנית המפורטת שתבטיח את דור העתיד כאן.