דעה לא פופולארית: דווקא היה הפעם אחלה מבצע

במשך ההיסטוריה של המאה ה-20 ניתן לזהות שני דפוסים של מערכות הפצצה אווירית. ישנו הסוג שמייעד להן תפקידי השמדה: הפצצת נכסים משמעותיים של צבא האויב ובעיקר בעורפו יגרמו להתמוטטות מוראלית, או לפחות לתובנה שעדיף לנצור את האש מאשר להמשיך לחטוף. על פי גישה זו אתה מנסה לגרום לאויב כמה שיותר נזק, לכמה שיותר מתקנים אסטרטגיים בכמה שפחות זמן. זו אולי הגישה ה"קלאסית" להפצצות אוויריות כפי שנוסחה על ידי ג'וליו דואה ואחרים.

גישה אחרת מייעדת להפצצות תפקיד פסיכולוגי, שנועד להבהיר לאויב את רצינות כוונותינו, ולהפעיל עליו לחץ פוליטי-מדיני-נפשי פנימי שיגרום לו לשנות את דרכיו. לפי הגישה הזו, הפצצות לא יגרמו נזק משמעותי ברמה האסטרטגית, אבל הן "יעבירו מסר" לצד השני. זו למשל הייתה המטרה של מבצעי רעם מתגלגל במלחמת ויאטנם. חסידי הגישה הזו ידברו הרבה על "מבצעי תודעה", "אפקטים" ושלל מונחים אחרים שלקוחים מעולם יחסי הציבור ולא מקסרקטיני הצבא.

החלוקה הזו, הגם שהיא מעט גסה, מאפשרת להבין מה היה שונה הפעם מאשר בסבבים הקודמים בעזה.

מבצע צוק איתן נוהל באופן מובהק על פי הדפוס השני. דפוס ה"פגיעה בתודעה". כך למשל הציג שר הביטחון דאז יעלון את יעדי ההפצצות: "נמשיך בכך עד שיבינו שההסלמה אינה וכדאית ושאיננו סובלים ירי לעבר יישובינו ואזרחינו", ובפעם אחרת התחייב לכך שהמבצע הצבאי יביא להפסקת הירי, ונימק: "מי שיפעיל טרור נגד מדינת ישראל נכה בו קשות ונגרום לו להתחרט על מעשיו". הפצצות חיל האוויר נועדו באופן מובהק כמבצע הסברה חינוכי. נגרום לחמאס "להבין" דברים, ו"להתחרט". אם היה לצה"ל את הטכנולוגיה, אני בטוח שהיו מוצאים דרך לגרום להנייה לעמוד בפינה או ללכת לחדר המנהל.

ואכן בצוק איתן, צה"ל כמעט ולא הפציץ בעומק הרצועה. השכונות הסמוכות לגבול חטפו חזק, בעיקר סג'עיה, בשל הצורך לחפות על כוחות היבשה שביצעו מבצע להשמדת מנהרות, אבל העורף העירוני של חמאס – מטותיו, מגדליו, ואחוזות בכיריו כמעט ולא נפגעו. רק בסוף המבצע, אחרי 50 ימי לחימה הופצצו מספר מגדלים רבי קומות. ובאמת סמוך לכך נחתמה הפסקת האש.

מבצע שומר חומות התנהל אחרת לגמרי. למן היום הראשון הופצצו באופן מאסיבי נכסים משמעותיים של החמאס, מגדלים נפלו, אחוזות היוקרה נמחקו, בתי מסתור ונופש הפכו לערימות עפר – והכי דרמטי: הריסת פרויקט המנהרות האסטרטגי של חמאס. מטרת הפעולה הייתה לפגוע באופן ממשי במטרות פיזיות של הארגון. גם אם הוא לא "הבין" שום דבר ולא "השתכנע" באף מסר, הוא ספג פגיעה קשה. וזה שהפלסטינים מנהלים תעמולת ניצחון לא משנה את העובדות הבסיסיות הללו בשטח.

נכון, חמאס לא "הוכרע". אבל איש לא חשב שניתן להכריע במערכות אוויריות, וזו גם מעולם לא הייתה הציפיה. כנ"ל לגבי הפסקת ירי הרקטות. ללא כיבוש ושהייה ממושכת בשטח לא ניתן יהיה לגרום לכך. מי ששם לב לניואנסים, בניגוד לצוק איתן, ישראל הפעם לא קבעה את הפסקת ירי הרקטות כמטרה מוצהרת של המבצע הצבאי. הנחת העבודה היא שכעת אין הצדקה לכבוש את הרצועה (משלל סיבות שמצריכות דיון ארוך), וכל עוד לא עושים זאת, גם המטרות צריכות להיות בהתאם. מטרות מוגבלות למבצע מוגבל.

לפי הפרשנים, חמאס יצא לסבב הזה כדי להעביר לעולם הערבי מסר שהוא "שומר ירושלים" או משהו מעין זה. בהתאם לתפיסה הפונדמנטליסטית שלו, הוא מגדיר מטרות דתיות שלקוחות ממלחמות הגיהאד של המאה ה-7.

גם אם זה נכון (ופתיחת הר הבית ליהודים הבוקר מלמדת ההפך), לכל היותר חמאס הראה לכולם שהוא אכבר גבר במונחי המאה ה-7. אבל ישראל הראתה באופן לא פחות נחרץ שאנחנו נמצאים במאה ה-21, ובתחרות הזאת, אנחנו מנצחים.

בלוגיקת "הסבבים" שבתוכה אנו חיים, אפשר לסכם במילה אחת: זה היה אחלה סבב.