כבישי ישראל הפכו לסיוט. נסיעה ארוכה ברכב הפכה במקרה הטוב לאירוע מורט עצבים, ובמקרה הרע לאירוע מסכן חיים. הדבר נכון לכל סוג תחבורה ציבורית שנוסע בכבישים, בעיקר אוטובוסים, והיוצא מן הכלל היחיד הוא רכבת ישראל - כשהיא מגיעה בזמן.
תחבורה יעילה היא מרכיב מפתח באיכות החיים שלנו, בפריון העבודה, באיזון עבודה־פנאי, בבריאות, בנגישות לשירותים חיוניים וביכולת של אזרחים לגור מחוץ למטרופולין ועדיין לעבוד ולבלות בה. בדיוק לשם כך כספי המסים שלנו מממנים את הגוף החשוב שנקרא משרד התחבורה.
אלא שנדמה ששרת התחבורה עסוקה בעיקר בנפנוף בדגלים אידיאולוגיים ופחות במציאת פתרון למצוקה היומיומית של מיליוני אזרחים. בחודשים האחרונים בישרה השרה בהתרגשות על אירועים תחבורתיים חשובים: תחילת פינוי התחנה המרכזית בת"א; קביעת נתיב תחבורה ציבורית ושיתופית בנתיבי איילון; השקת רכבת לילה מנתב"ג לת"א; פתיחה במאבק ב"הדרת נשים" בתחבורה הציבורית כולל הצבת פקחים ייעודיים; רפורמת המחירים בתחבורה ציבורית; והבשורה החדשה ביותר - קידום תחבורה ציבורית בשבת.
הקורא הנבון יזהה בקלות את המכנה המשותף לכל מיזמי הדגל של מרב מיכאלי: כולם רואים מול העיניים אך ורק את מדינת תל אביב. הרכבות שמחברות את הצפון והדרום למרכז הארץ ייפסקו עוד לפני השעה 21:00, אבל קווים ליליים לעיר הכי קרובה לנתב"ג נוע ינועו. כביש הגישה לתל אביב הוסב חיש מהר לכביש VIP - וכבישים אחרים ימשיכו לשווע לטיפול נקודתי כמו רמזור או גדר הפרדה; והמאבק בהפרדה בין גברים ונשים בתחבורה ציבורית יחד עם קידום תחבורה ציבורית בשבת הם נושאים אידיאולוגיים מובהקים שנושאי הדגל שלהם הם אנשי תל אביב רבתי, כמו מיכאלי עצמה ומרבית חברי הכנסת מטעם מפלגת העבודה.
נכון, ת"א היא המטרופולין הכלכלית המרכזית (והיחידה) של ישראל, ומציאת פתרון לבעיות התחבורה שלה היא משימה חשובה ביותר. בכלל, פתרונות תחבורה הם עניין ארוך טווח, ומרב מיכאלי נמצאת בתפקיד רק שנה וחצי. צריך לומר בהגינות שכנראה מתבצעים דברים חשובים נוספים שלא מתפרסמים. אבל העניין הוא במינונים. אין מנוס מלהסיק שהשרה רואה בתחב"צ כלי שרת אידיאולוגי, ושהיא נכונה להקצות לכך משאבים גם כשהמערכת זקוקה נואשות לדברים יותר בסיסיים. עם כל הכבוד לטמפרטורה ברכבת (אגב, עדיין מקפיא), ל"תמרורות" ולפקחי הדרת נשים - אזרחי ישראל לא צריכים להיות בני ערובה בידיה של שרה שמחליטה לתעדף קמפיין על פני צורכי היומיום הבסיסיים של כולנו.
ההחלטה לקדם תחב"צ בשבת היא ביטוי מזוקק של פופוליזם. הנושא הרי מעוגן בהסכם הסטטוס קוו ההיסטורי. אפשר לפתוח אותו, לדון, לפרוש טיעונים ענייניים ומהותיים, למצוא פתרונות ואיזונים חדשים לחיים המשותפים במדינה - אבל דבר לא נעשה. במקום להוביל לשינוי עמוק ומבוסס, יש פגיעה שיטתית ומכוונת במעמד השבת, ועוד בזמן ממשלת מעבר, בתקווה שנשכח איך נראית התחבורה בשאר ימות השבוע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו