קולות רוסיים כן, ייצוג לא?

לא צריך להיות נביא כדי להעריך שלמרות רינוני התקשורת, בסופו של היום הזה מתפקדי הליכוד יבחרו רשימה טובה ואיכותית של מועמדיהם לכנסת, שיהיה בה כמעט הכל - גברים ונשים, חילונים ודתיים, צעירים ומבוגרים, כולם משכילים, חדורי מוטיבציה ורעיונות. מדוע כמעט? משום ששוב לא יהיה בה ייצוג ראוי והולם של הקבוצה היהודית הגדולה ביותר בישראל, קהילת יוצאי בריה"מ לשעבר.

הכמעט הזה הוא עקב אכילס של הימין, ונשאר רק לתמוה מדוע קברניטיו עוצמים עין ואינם מזהים את הבעיה. המערכת הפוליטית בישראל מתאפיינת בקצב שינויים מסחרר, אך דבר אחד נשאר בה קבוע כבר שלושה עשורים. מחדל היעדר הייצוג של עולי בריה"מ לשעבר הוא רעה חולה שאינה משתנה, לפחות במפלגות המחנה הלאומי. את ההפסד הצמוד של הימין בבחירות 1992, שהביא עלינו את אסון הסכמי אוסלו, אפשר היה למנוע אילו השכיל אז הליכוד להציב ברשימתו מועמד דובר רוסית, שיפנה למאות אלפי עולים, שזה מקרוב באו, בשפתם ובסגנונם.

גם בהמשך - לכל ההפסדים האלקטורליים של הימין תמיד היה מכנה משותף אחד: חוסר ההבנה שכדי למשוך את קולותיהם של דוברי הרוסית צריך להתאמץ, והבטחת הייצוג היא המרכיב הראשון וההכרחי במאמץ הזה. 

ככל שמספר העולים גדל במהלך השנים ושיעורם היחסי בחברה קפץ מעלה, נאלץ הימין ללמוד על בשרו שללא ההצבעה המאסיבית שלהם למפלגות הגוש - אין היתכנות לניצחון.

ואולם, הליכוד, ובעקבותיו מפלגות ימין קטנות יותר, טרם למדו את העיקר: בלי ייצוג שישקף את משקל דוברי הרוסית באוכלוסייה זה לא ילך.

ברבות הימים שמעתי שלל הסברים להתעקשות המחנה הלאומי שלא לעשות את המובן מאליו. עולי בריה"מ הם ימניים ולכן יצביעו לנו גם ככה, אומרת גרסה אחת. כ־80% מדוברי הרוסית בישראל מחזיקים בהשקפת עולם ימנית, מה שגרם למפלגות הימין לפתח אשליה שתמיכתם תהיה אוטומטית, כמתת אל שעבורה לא צריך לעבוד. יש באמת רבבות עולים שיצביעו לליכוד גם אם לא יהיה בשורות המפלגה אף חבר כנסת שעלה עימם מבריה"מ, אך לצידם יש רבבות אחרים שעבורם נוכחות - או היעדר - של "מישהו משלנו" ברשימה מהווה פקטור מכריע. את היעדר הייצוג הם מפרשים כהתעלמות מכוונת, אולי בצדק.

כתוצאה מכך, הליכוד, שהציב ברשימתו רק ח"כ אחד דובר רוסית (יולי אדלשטיין), קיבל במערכות הבחירות האחרונות מציבור העולים כחמישה מנדטים - הרבה יותר ממה שהגיע לו, אם העולים היו מתבססים רק על מפתח הייצוג, והרבה פחות ממה שהיה מקבל לו היה מציב במקומות הריאליים חמישה מועמדים אטרקטיביים, שנוסף על כל הכישורים גם מדברים רוסית. למותר לציין שבתסריט של חמישה ח"כים "רוסים" ברשימת הליכוד, המפלגה של ליברמן לא היתה עוברת את אחוז החסימה, וכל טרלולי השנים האחרונות היו נחסכים ממדינת ישראל. בהתאמה, ליברמן ושותפיו החדשים בשמאל הם המרוויחים הגדולים מכך שהתסריט הזה עדיין לא מומש.  

גרסה אחרת מאשימה דווקא את דוברי הרוסית עצמם בחוסר הייצוג. אתם לא קולניים מספיק, היא אומרת, הרי לא תשברו את הכלים, לא תצאו להפגין ולא תרעידו את הארץ בדרישה שהליכוד יבטיח את ייצוגכם, כפי שהוא מבטיח את ייצוג בני עדות המזרח או את ייצוג העלייה האתיופית, הקטנה בהרבה. באמירה הזאת יש אמת, אך היא משכיחה את העובדה שמי שמפסיד מהמצב הוא המחנה הלאומי כולו, ולכן זאת האחריות של המחנה הלאומי לתקן אותה, אם הוא חפץ ניצחון.

פתיחת השורות של תנועת החירות בפני יוצאי עדות המזרח ושילובם הראוי, במספרים גדולים, ברשימה לכנסת אפשרו את המהפך ואת שלטון הימין לאורך עשרות שנים. מהלך דומה ביחס ליוצאי בריה"מ לשעבר עשוי להבטיח את שלטון הימין לדורות. זה מצריך אומץ פוליטי מצד הליכוד ושותפותיה, אבל בשביל פרס כזה שווה להתאמץ.