חורבן בית הוא גם התחלה

"מחריבות בתים" הוא כינוי הגנאי החביב עלי מכולם.

קריאות נאצה של טוקבקיסטים נגד פעילותנו לשחרור מסורבות גט ועגונות הן חזון נפרץ - יש בהן הרבה יצירתיות שבמסגרתה אנחנו מואשמות בפרוגרסיביות, בשנאת גברים, ברפורמיות ובעוד שלל כינויים המבקשים להתעלם מהמשימה החשובה שאנחנו מקדישות לה את חיינו - ותכליתה לשחרר נשים לחירות.

לנוכח קריאת הגנאי "מחריבות בתים", אני מחייכת.

אכן, השליחות שלנו היא להחריב בתים, בתים חרבים, בתים שאין בהם סיכוי לשלום, בתים שתוכם רקוב ופוגעני, בתים שיש בהם רעל, עוינות, אלימות וכאב, בתים שהחרבתם היא משימה מצילת חיים.

אנחנו מחריבות בתים, כדי לאפשר לאנשים החיים בתוכם לצמוח.

השבוע היתה אצלנו הדס, אישה שעברה התעללות מצד בעלה, ובפגישת ייעוץ משפטי אמרה: "אני יודעת שהוא אלים, אבל כל כך קשה לי לוותר על הפנטזיה".

את הקושי שחווה הדס, חווה כמעט כל אישה ברגע שניתן הגט. השחרור מלווה בכאב מסוים על שברו של חלום, ובתחושת החמצה על מה שהיה יכול להתקיים ולא צלח. ברגע הזה חשוב לזכור: אפרו של הכישלון המפואר הוא הדשן לצמיחה חדשה, ואיתו באה שמחה גדולה.

בכל שנה, בט' באב, יושבים ברחבי העולם מיליוני יהודים ומתאבלים על חורבן בית המקדש, כאילו לא חלפו כבר 2,000 שנה מאז הבית עלה בלהבות.

הם מתרפקים על זיכרונות של עלייה לרגל ואקסטזה רוחנית, משחזרים רגעים עילאיים של כוהן גדול ביום כיפור ומייחלים בצימאון נואש לבניית הבית מחדש. אבל בבית ההוא היה גם הרבה דם רע - היתה בו שחיתות, היו בו שנאת חינם ושפיכות דמים, היה בו גילוי עריות - מי מאיתנו היה רוצה לחזור לבית ההוא הרע שחרב?

בית המקדש חרב בהחלטה של צד אחד, שלא היה יכול לשאת עוד את המתנהל תחת קורתו וקיבל את ההחלטה לפירוק.

אם נאניש את האלוהות לרגע, הבחירה לפרק את הבית נעשתה כנראה מתוך כאב גדול, אבל מתוך הבנה שלבית הזה אין עוד זכות קיום.

אם נצא רגע מעמדת הקורבן שנכפה עליו פירוק הבית, נוכל לראות שהחורבן היה כורח המציאות, שבסופו של דבר עשה לעם היהודי הרבה טוב.

הוא הפסיק את מסכת השקרים שהתחוללה בחסות הקדושה, ועצר את השחיתות והקיצוניות. הוא אפשר לנו צמיחה רוחנית וגרם לנו להמציא את עצמנו מחדש. הוא הביא אותנו להתפתחות ונתן לנו הזדמנות לבנות בית חדש, מתוקן וטוב מזה שחרב.

לא בכדי נקרא המקדש "בית הבחירה", וגורלו מהווה שיעור גדול על מערכות יחסים. בבית הבחירה מתקיימת מערכת יחסים בין אלוהים לבין עם ישראל, והקשר הזה נשען על רצונם של שני הצדדים.

כמו בכל מערכת זוגית, כדי שתהיה לבית זכות קיום, צריך את שמחתם של השניים. רבן יוחנן בן זכאי, שחי בתקופת החורבן, קבע שהפורענות באה בשל "היעדר שלום", ואני בהקשר לדבריו וכ"מחריבת בתים" מקצועית, מתפללת ל"שלום בית", אך מכירה בכך שלעיתים החורבן הוא הפתח היחיד לגאולה.

הכותבת היא מנכ"לית ארגון "יד לאישה" מבית "אור תורה סטון"