מדינת ישראל חזרה מהר מדי לשגרה אחרי פרעות מאי 2021. האדמה רעדה פה לפני שנה וקצת, ואנחנו, רובנו, טאטאנו את השברים מתחת לשטיח, כדי לשקר לעצמנו שהכל בסדר ושחווינו אירוע חד־פעמי. כעת מגיע מבקר המדינה ומושך את השטיח תחת רגלינו, חושף טפח מן השברים.
המבקר אנגלמן וצוותו עבדו קשה. הם ירדו לעומקם של דברים, בחנו מנגנונים, שוחחו עם תושבים - וחשפו תמונה עגומה. הדו"ח לא מושלם, כמות האירועים המוזכרים לא משקפת את המציאות, ויש הערכות חסר ופערים רציניים. גם היחס לשב"כ ולפרקליטות - שני גורמי מפתח באירועים - הוא סלחני מדי. המשטרה, לעומת זאת, חטפה כהוגן - בצדק, יש לומר - אולם הפאזל המשילותי השבור בישראל לא בנוי על המשטרה לבדה.
"במקרים רבים", כתב המבקר, "בפרט בימים הראשונים להתרחשות האירועים, לא נתנה המשטרה את המענה המבצעי הדרוש אל מול האיום שהיא עצמה הגדירה, ודאי לא בטווחי זמן רלוונטיים". המבקר מתאר מציאות של כאוס ובלבול, מחסור בכוח אדם, חוסר היערכות מראש, עשרות אלפי שיחות שהגיעו למוקד 100 שמתוכן אלפים לא נענו, מחסור חמור באמצעים ובציוד לצוותי משטרה בשטח ולפלוגות המילואים של מג"ב, ומערך מודיעין משטרתי נעדר לחלוטין. הגוף רועד כשקוראים את הדו"ח. ניכר שהעסק מחורר ורשלני, וכמה אנחנו מופקרים לגורלנו. מעל הביקורת הרכה יחסית כלפי שב"כ, מהבהבות נורות אדומות - "שב"כ לא גיבש תמונת מודיעין משקפת ביחס לעוצמתם, להיקפם ולחומרתם של האירועים שפרצו", נכתב. מדוע? כי בשב"כ החליטו להפריד בין אירועים פליליים ללאומניים. אפילו בשב"כ לא השכילו להתמודד עם ההשקה המורכבת של התחומים. האם עכשיו הם יודעים?
ובפרקליטות המדינה? "מספר המעצרים שבוצעו ומספר כתבי האישום שהוגשו מועטים ביחס להיקף אירועי האלימות, לחומרתם, למאפייניהם ולמספר המשתתפים בהם". נכון שחלק גדול מזה מוטל גם על העבודה המשטרתית ועל בניית תיקי הראיות, אבל איך נגיד? כשבפרקליטות רוצים להנחות את המשטרה, הם יודעים לעשות את זה מצוין. פשוט, כנראה, לא רצו מספיק. כתבי אישום הוגשו רק נגד 18 אחוזים מכלל העצורים, ומספר העצורים עלוב ביחס לכמות הפורעים ותומכיהם האקטיביים. כלומר, גם אחרי שלא נערכו מראש ולא פעלו בשטח, גם את העבודה בדיעבד אין מי שעושה באופן אפקטיבי. וזה עוד לפני שהגענו לשופטים עצמם ולגזרי הדין המקילים.
מדינת ישראל יכולה להתהדר במטוסי סופה משוכללים, בטנקים מתקדמים, בתעשייה ביטחונית מרשימה, בסייבר משוכלל ברמה עולמית; אבל כשהבסיס מחורר, גם המטוס הטוב בעולם יישאר שבור כנף. "מצב זה", קבע המבקר, "פגע בתחושת הביטחון האישי של תושבים רבים ויצר פערים בקיום המחויבות הבסיסית של המדינה כלפי תושביה, לשמירה על ביטחונם ועל רכושם". שאלת השאלות, לאור הדו"ח הסגרירי הזה, היא האם נערכים לפעם הבאה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו