אל תענה לי: מעגל הקסמים של הוויכוח הישראלי

אני ממש זוכר את היום ההוא, אי־שם בלב מערכות הבחירות של לפני שנה וחצי. עמדתי מחוץ לאולפן טלוויזיה עם חבורת מעשנים.

פתאום עברה השיחה מרכילות ומטריוויה לפוליטיקה. השמעתי בדיחה קטנה ועשיתי את מה שאני עושה במקרים כאלה: עזבתי את השיחה בדרך פנימה.

רגע לפני שפתחתי את הדלת, עצר אותי אחד המשתתפים בשיחה. רגע, הוא אמר, לאן אתה הולך?

עזוב, אמרתי לו, על פוליטיקה נדבר כבר בתוך האולפן, אין לי כוח לוויכוחים האלה.

ואז הוא אמר לי משהו שאני מודה שליווה אותי מאז הרבה זמן: "זה לא שאין לך כוח לוויכוחים פוליטיים, אין לך כוח לשמוע דעה אחרת. פשוט התרגלת ברדיו שאתה משמיע ושומע רק את הדעה שלך".

ואני מודה שמשהו מזה נכנס בי אז. לרגעים הרהרתי בזה והאשמתי את עצמי בכך שאני אולי לא קשוב לצד השני בוויכוח הפוליטי.

חלפו מאז אי־אלו חודשים, והיום אני יודע בוודאות שאני לא קשוב. אני מסוגל בהחלט לנהל ויכוח עם שמאלני ליברלי על אופיה של המדינה, אני מסוגל לנהל ויכוח מר עם ימני מתחבט בשאלות פנים־ימניות, אבל אין בי שום יכולת לקיים ויכוח הגיוני עם מצביעי יש עתיד וכחול לבן ורל"ביסטים לסוגיהם. אני גם יודע עוד דבר, וזה שאף אחד לא מסוגל לנהל ויכוח כזה. ועוד דבר: שוויכוחים לא מתנהלים כי הם לא יכולים להתנהל.

הם בשום אופן לא באמת יכולים להתנהל.

ולמה זה קורה? מאותה סיבה שכבר זמן רב כל כך אין שום תנודה בתוצאות הסקרים. הגאונים שהגו את מסע רל"ב בנו אותו כך שהוא יאכיל את עצמו. יש בו מנגנונים משמרי קונפליקט. הרי לו היה זה מאבק אמיתי על עקרונות או על דעות, אפשר היה, באמצעות ויכוח, לשנות משהו. הן המציאות משתנה ודברים קורים. דווקא משום שהוויכוח הוא על לא־כלום ובנוי על יצירת פייק־פאניקה, אין שום סיכוי לשום השפעה.

דוגמה: מחנה אחד הצליח - באופן שקרי לדעתי - לייצר מצג לא רציונלי של איום וסכנה. כחלק ממצג השווא הזה, הוא יצר סעיף שמאשים את המחנה האחר בכך שהוא מאשים אותו, המאשים, ביצירת איום וסכנה. מה קיבלנו? מעגל קסמים, שבמסגרתו כל טענה כנגד המחנה הנגדי מחזקת, בעצם השמעתה, את המחנה הנגדי. בום. תיקו. זה גאוני! תודו. עכשיו קחו כל נושא שבמחלוקת, ותראו שכך בדיוק פועל מנגנון הוויכוח שסביבו. וזה מזעזע, כי בתווך, בלב תרגיל העוועים הזה, מתנהלת מדינה ומתנהלים אנחנו. והמצב הזה, המתואר כאן, הוא שפל נורא שהגענו אליו, ואין שום סימן שהוא עומד להסתיים. ואל תענו לי. אני לא נכנס לוויכוח.