אילו היתה ישראל עסוקה קצת פחות בטפל ומתמקדת במה שחשוב באמת, היינו צריכים לצאת היום במסע הסברה כלל־עולמי המתמקד בדבר אחד בלבד: מסמך מכונן, אשר התקבל לפני 100 שנה בדיוק. ב־24 ביולי 1922 אישר חבר הלאומים, הארגון שייצג את כלל המדינות הריבוניות ושיקף את הקהילה הבינלאומית כולה, את כתב המנדט על ארץ ישראל (פלשתינה בלעז) והחליט פה אחד שהבעלות בה תינתן לעם היהודי.
בניגוד למסמכים אחרים, ההחלטה הזאת של חבר הלאומים היא בעלת תוקף משפטי מחייב - גם היום. היא מעולם לא בוטלה ושונתה. מילותיה אינן חוטאות בתקינות פוליטית מזויפת או בניסיון צבוע להעמיד פנים כאילו במקום האמת קיימים רק נרטיבים. חבר הלאומים שמע את כל הצדדים, וקבע: מכירים בקשר ההיסטורי של העם היהודי למולדתו כבסיס לתחייתו מחדש של ביתו הלאומי בה.
החלטת חבר הלאומים קובעת באופן ברור ונחרץ לאיזה עם שייכת הארץ הזאת, בלי "אבל", בלי "בערך" ובלי סייג. ככה פשוט: ארץ ישראל צריכה להיות של היהודים. מעניין שהקביעה הזאת לא עוררה שום סערה או התנגדות, זאת מהסיבה הפשוטה - כולם ידעו שזאת ארצו של עם ישראל, אף שבאותו זמן רק מיעוט ממנו חי בה.
ידעו זאת אלה שסימפטו את היהודים ואף סייעו להם ברוח ובחומר במסע ההיסטורי של שיבה הביתה לארץ ישראל. לא פחות טוב ידעו זאת אלה שנטרו ליהודים טינה. לא בכדי, כשרצו להראות ליהודים השנואים שאינם רצויים עוד בגלות, צעקו להם "לכו לפלשתינה". גם כשהאנטישמים בני כל הלאומים ביקשו להיפטר מהיהודים, הם ידעו היטב היכן המקום ששייך להם. ומעל לכל, ידעו זאת כל האחרים, נוצרים ומוסלמים, משכילים ובורים - הרוב הגדול, שלא אהבו ולא שנאו את בני משה, אבל הכירו שמקומם האמיתי מאז ומתמיד היה לא בוורשה או במרקש, אלא בארץ הקודש הרחוקה שסביב ירושלים. לא חייבים להיות יהודים (ואף לא חייבים לאהוב אותם), כדי להיות ציונים.
החלטת חבר הלאומים יצקה בבטון את הזכות היהודית הבלעדית על הארץ בדין הבינלאומי. למרות זאת, ולמרות אופיה החד־משמעי של הקביעה, ישראל הרשמית ממעטת להסתמך עליה בעשורים האחרונים, במיוחד מאז הסכמי אוסלו. במקום להביא את ההחלטה בפני כל פורום בינלאומי, להפיץ אותה ברבים, להנגיש לכל עיתונאי וגם לכל תלמיד בבית ספר, היא נגנזת במגירות עלומות, כאילו מישהו מתבייש בהכרת הקהילה הבינלאומית בצדקם של היהודים.
למה הדבר דומה? לבעל דין שהיה מתייצב למשפט ומשמיט מעיני השופט את הנימוק הקולע והמשכנע ביותר לצדקתו. היינו חושדים בו שהוא כנראה בכוונה רוצה להפסיד. מאז פשו המגמות הפוסט־ציונית באליטות הישראליות, ישראל בהנהגתן פועלת כאילו היא רוצה להפסיד, לפחות בזירת דעת הקהל העולמית.
החלטת חבר הלאומים היא התשובה המשכנעת שלנו לכל מי שמערער על זכותנו על ארץ ישראל. לא אנו ניסחנו אותה אלא אומות העולם, אבל לא יכולנו לנסח אותה טוב יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו