הנושא הפלשתיני נפל שדוד למרגלות ה"אנטי־ביבי"

היום תבחר מפלגת העבודה את מי שיעמוד בראשה בבחירות הקרובות, וזו הזדמנות לדון בסוגיית "הפיל שבחדר" - הסכסוך הישראלי־פלשתיני, שנדחק לטובת "רק לא ביבי".

כמו מסטיק שאיבד את טעמו, כך גם הסיסמה הזאת נשחקת בקצב מהיר. דווקא הסיסמה שאיחדה את מצביעי המרכז־שמאל וחלקים מהימין המתון בבחירות הקודמות, מאבדת מכוחה. לא כי הם לא מאמינים שיש למנוע מנתניהו כהונה נוספת, אלא משום שההתמקדות בכך שיטחה את השיח; דחקה נושאים חשובים מסדר היום הפוליטי; הפכה את ערימת המפלגות שמשמאל לליכוד לבליל של מפלגות שכולן צועקות "לא, לא". אף אחת מהן לא מדברת על עמדות, ערכים, דעות, מצע. שרות במקהלה אחת. וכידוע, אף אחד לא אוהב את "הדובון לא־לא".

הנושא הפלשתיני נפל שדוד למרגלות האנטי־ביבי. ממצב שבו מנהיגי המרכז־שמאל ומנהיגותיו הפכו כל אבן כדי לנסות למצוא פתרון לפצצת הזמן שמתקתקת ממזרח לנו, כעת מדברים על ניהול הסכסוך. שר הביטחון בני גנץ נפגש עם יו"ר הרשות הפלשתינית ברמאללה לא כדי לנסות לבחון אפשרות להביא לסיום הסכסוך, אלא כדי לתחזק את הסכסוך, בכך שהפשיר היתרי עבודה. גם ראש הממשלה יאיר לפיד לא בדיוק מעלה את הנושא הפלשתיני על ראש שמחתו. כן, במהלך פגישתו עם הנשיא ביידן הזכיר שהוא מאמין בפתרון שתי המדינות, אך עד לרגע זה לא הציגה מפלגתו תוכנית פעולה בנושא.

ביש עתיד, שראשה מתמודד על ראשות הממשלה, מדברים על הדיור, יוקר המחיה, תרבות, חינוך. בכל הנושאים הללו הם שולטים ובקיאים. בנושא הפלשתיני - גמגום מתמשך.

יש להודות שאין ציפייה מהם. גנץ ולפיד מנסים לקרוץ למצביעים, מימן ומשמאל, ולא לעצבן אותם עם נושא שנוי במחלוקת.

האכזבה הגדולה היא מהעבודה וממרצ. זכויות האדם והאזרח והמאבק להקמת מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל היו הרוח הגבית שהריצה את מרצ אל מעל אחוז החסימה. בממשלה היוצאת הם אפסנו את דגל סיום הסכסוך, ובוחריה המאוכזבים מחכים לרגע שמרצ תחזור להניף את דגליה כבראשונה.

שונה מצבה של מפלגת העבודה, שרואה בעצמה מפלגת שלטון שהקימה והנהיגה את המדינה ורוצה לחזור לשם. הפריימריז היום הם בין מרב מיכאלי לבין ערן חרמוני, שמבטיח שיביא דמות שתוצב בראש ותחזיר את המפלגה למספר דו־ספרתי. שום מילה על הסכסוך הישראלי־פלשתיני. מיכאלי מתראיינת ומונה את הישגיה בממשלת בנט־לפיד, וגם היא לא מציגה תוכנית סדורה ליציאה מן המצב ורק אומרת שאין מנוס ממציאת פתרון לסכסוך. אין מנוס? בחירת מילים מעניינת.

דווקא כעת על העבודה להציג עמדות ברורות. בממשלה היוצאת נדרשו לוויתורים וקיבלו תמיכה מהבוחרים, שאף דרשו שיאפשרו לספינה להמשיך לשוט. כעת בחירות, ויש מקום לחדד עמדות ולהתאים אותן לעמדות המצביעים שלהם, אחרת הדימום הקשה לא ייפסק. הקניבליזם מצד כחול לבן־תקווה חדשה ומצד יש עתיד יהפוך לציד עקוב מדם. רק בידול מהן בנושא המדיני עשוי להיות האקס פקטור שישאיר אותה במשחק ולא מפרפרת ברשת.