שליחות ציונית ושמה אירוויזיון

הגיוני לבחור באחת מכוכבות הפופ הגדולות בישראל לייצג אותנו באירוויזיון. מה אין לה לנועה קירל כדי להבטיח שאירוויזיון 2024 יחזור לירושלים (או למען הסטטוס קוו, לתל אביב, כי בכל זאת שבת). היא צעירה ויפה, היא שרה מעולה ורוקדת נפלא. מדובר בתגובה ציונית הולמת לאנטישמיות הגואה ברחבי העולם. תשובה ניצחת לכל הפרו־פלשתינים תומכי ה־BDS. "אתם חושבים שאתם טובים מאיתנו?" נשאל אותם בהתנשאות מרומזת, "תראו איך אנחנו עושים פופ טראשי, טוב יותר מכולכם!".

הציבור בישראל לא נחשף למה שקרה אתמול מאחורי הקלעים בזמן שהוועדה לבחירת הנציג/ה הרשמי/ת לאירוויזיון התכנסה. בהתחלה נדמה שפנו לכוכבת הצעירה מבעוד מועד בהצעה, והיא ויתרה על האירוויזיון ברוב חוצפתה. הוועדה בכל זאת בחרה בה, והיא נדרשה לתת "תשובה סופית", ואחרי ש"הביעה את הסכמתה", עלו חששות לפניית פרסה שבסופה נועה קירל עשויה לסרב! כל זה קרה בטוויטר, כשמדינה שלמה לא מודעת לדרמה הגדולה.

כעבור רבע שעה קיבלתי מהצוות של קירל צפירת הרגעה, לכאורה. מטעם נועה קירל נמסר בתגובה: ״קיבלנו את הבשורה בהפתעה מוחלטת, אנחנו שמחים ומודים על הבחירה בנועה וגאים לייצג את מדינת ישראל בכבוד!" נו, מה יכול להיות רע כל כך בייצוג מדינת ישראל בתחרות הזמר האירופית?

אפשר להתייחס לאירוויזיון באחת משתי דרכים מקצועיות, אישית ולאומית. בשנים האחרונות, בחסות תוכניות ריאליטי שונות ומשונות, האישית שלטה.

האירוויזיון הוא עדיין אחת הבמות הבינלאומיות הגדולות והחשובות שזמרת ישראלית יכולה להגיע אליהן. לפי נתונים רשמיים, בתחרות האחרונה צפו 161 מיליון איש ואישה. מדובר בהצלחה בינלאומית כל כך גדולה, שאף שמדובר במפעל אירופי בעיקרו, ניסו לשחזר את הרעיון גם בארה"ב. אבל אני רוצה להחזיר לרגע את תהילתה של השליחות הלאומית לאירוויזיון.

לא בכדי אחד השירים הכי ישראליים, כזה שאין יום עצמאות, אירוע סיום או ערב שירה בציבור בלעדיו, הוא "הללויה" של להקת חלב ודבש. "הורה" של אבי טולדנו או "חי" של עפרה חזה - כולם הפכו להמנונים. בשנות ה־70 וה־80 הופעה על במת האירוויזיון לא נחשבה מקפצה לקריירה, זו היתה הנכחה של האתוס הציוני. הוכחה שעמדנו במשימה, שבנו למולדת ובנינו בה לא רק שגרה אפרורית, אלא גם תרבות נשגבת. אנחנו עם מפולג, שוב בדרך לבחירות, וקשה להרגיש שמישהי או משהו מייצגים את כולנו. קריאה להיות הנציגה שלנו לאירוויזיון שוות ערך לגיוס למילואים, והרי נועה קירל עשתה כאן צבא והנעימה את הזמן של החיילים והחיילות לאורכה ולרוחבה של הארץ.

גם אם זה לא בדיוק מסתדר בלו"ז, גם אם החזון האמנותי קצת שונה, יש ערך גדול בנרמול היחסים עם העולם. יש משמעות בהצגה מתוזמרת היטב, עתירת פירוטכניקה ומלאת חן של הצדדים היפים בישראליות. את המסכים ברחבי העולם ממלאות בדרך כלל תמונות פחות מחמיאות שלנו. לא רע שלשני ערבים בשנה (חצי גמר, וגמר. ברור שהיא עולה לגמר) העולם ירצה לדבר על ישראל שנראית כמו נועה קירל.