הגזענים החדשים: כך מכחישים שואה

אנה פרנק. זה היה אחד הנושאים הכי טרנדיים בטוויטר בסוף השבוע האחרון. אבל לא, חלילה, יומנה המרתק, כישרון הכתיבה שלה או הירצחה במחנה המוות ברגן בלזן.

"אנה פרנק היתה פריבילגית לבנה", זאת היתה הקביעה ועל כך נסב הדיון. כן, כן, הנערה בת ה־15, שהסתתרה עם משפחה וחברים במחבוא קטן מאחורי ארון ספרים ובסופו של דבר נרצחה על ידי הנאצים, הפכה, במחי כמה ציוצים, לבת מזל שנולדה בצבע הנכון.

למתבונן מהצד הדיון נראה הזוי לחלוטין, אבל ככל שנוברים וחופרים בו יותר כך מתגלה עד כמה שנאה לכל מה ומי שהוא לבן יכולה להיות חזקה ועמוקה בדיוק כמו שנאה של לבנים לכל מה שהוא שחור.

זה מתחיל בשימוש במילים: אצל רוב המגיבים פרנק "נהרגה" ולא נרצחה. חלקם שמעו עליה, אבל אין להם באמת מושג מה הסיפור המדויק. מבחינתם זה שפרנק היתה לבנה, לחלוטין מספיק כדי לגבש עליה דעה. השלב הבא הוא הכחשת השואה: אחת המגיבות מספרת כיצד היא צפתה עם בן זוגה ואביו בטלוויזיה בכתבה שנעשתה על מחנות הריכוז, ותוך כדי אביו של האיש אמר שהשואה היא "המצאה של היהודים".

כי הרי אם הקורבן היא נערה לבנה שאביה איש עסקים, אזי היא החזקה והנוגשת והפוגעת.

ואם היא הפכה למפורסמת, אז בטח היו לה קשרים והיה מי שפתח לה את הדלת ועזר לה להתפרסם.

"כל הלבנים מוגנים על ידי צבע עורם" היא טענה נוספת שהועלתה. מכיוון שאנה פרנק היתה לבנה, הרי היא אוטומטית זכתה להגנה ששחורים אינם יכולים לקבל.

לעובדה שפרנק גדלה בעולם אחר, בתרבות אחרת ובזמן אחר אין כלל חשיבות. גרמניה, הולנד ורחובות בולטימור שלאחר הירצחו על ידי שוטרים של פרדי גריי הם, מבחינתם, אותו המקום.

וזה מפחיד. לא מפני שמישהו העז לגעת באנה פרנק שהיא סמל, יש מספיק סמלים שנופצו ומנופצים יום־יום.

זה מפחיד בעיקר מפני שדיון כזה, שהשתתפו בו מאות אלפי אנשים, חושף את רמת הבורות, הטמטום והאיוולת של צעירים רבים, במקרה הזה אמריקנים. הם שקועים כל כך באג'נדה שלהם, שהם מוכנים לרתום לטובתה כל דבר, גם אם מדובר בהשמדה שיטתית של עם.

הכל הופך אחד: עבדות וגזענות ואנטישמיות, תערובת של שנאת האחר והמחשבה שהמאבק שלי יכול לרמוס ברגל גסה כל סבל ולעשות בו שימוש מניפולטיבי. ההיסטוריה היא כלי כדי להוכיח את צדקתי האבסולוטית. אני הכי רגיש לעצמי, אבל לא רואה שום דבר ואף אחד ממטר.

קורבנות היא תכונה איומה. על אחת כמה וכמה כשהיא הופכת לכזאת שמחפשת בכל מקום אישור לקיומה ומתאימה את העובדות לאג'נדה כדי לייצר תיאוריה. אם מַתָּ מרעב, מקור וממחלות אתה לא פריבילגי, נקודה. גם לא אם חווית את כל אלה ונשארת בחיים.