כשהתרבות משתנה: להאזין לספר שכתבת

כשהתחלתי לכתוב את הספר החדש שאני עובדת עליו בימים אלה, הבת הצעירה שלי הפתיעה אותי כשביקשה שאקריא לה את הפרק הראשון.

הרעיון מצא חן בעיניי, כי היא אמנם התגברה על לקות הלמידה שהיתה לה בילדות, אבל אף פעם לא אהבה לקרוא כמו שאר בני הבית. מפה לשם, פיתחנו לעצמנו הרגל זוגי: אני שוקדת על הכתיבה, ובכל פעם שאני מסיימת פרק - אנחנו מתיישבות יחד בחדר העבודה ואני מקריאה לה.

התמסרנו להרגל החדש, ומעבר לחוויה האינטימית החדשה בין אמא לבת, גיליתי דרכה את העונג בהשמעת הסיפור.

דווקא מתוך ההקראה, פתאום התחזקו הדיאלוגים שהפעילו אצלה את הרגש, בצבצו ניואנסים שדרשו ליטוש, והודגשו משפטים ארוכים מדי שחרגו מהמקצב ושאפו להתקצר. היא נתנה לי הערות עריכה דרך האוזניים, ומתוך רמת הקשב שלה הצלחתי להבין איפה הסיפור זורם ומעורר עניין, ואיפה פחות.

תמיד ידעתי שאני אוהבת לקרוא, אבל גיליתי שאני גם אוהבת להקריא.

אומרים שלכל סופר יש קול, ושככל שהוא מדייק אותו במילים - הוא מעשיר את החוויה של הקורא, ואת היכולת שלו לשמוע את הקול הזה דרך העיניים. זו היתה ההתנסות הראשונה שלי בהשמעת הקול הכתוב דרך האוזניים.

החוויה קיבלה עוד ממד כשהגיעה ההצעה מאתר הספרים "עברית" להקליט את "כפיות" לספר שמע ראשון מסוגו, שבו הגיבורים זוכים להיות משוחקים כבני אדם אמיתיים. קצת קשה לתאר את החוויה שבה המילים המוכרות ששכתבתי כל כך הרבה פעמים, פתאום נאמרו ברגש אותנטי על ידי גבר אמיתי. שחקן שנושם פנימה את מיכאל הדמיוני מהאותיות המודפסות והופך אותו לבשר ודם, לדמות אמיתית. מפיח בו חיים. ימי ההקלטה מילאו אותי בסוג חדש של אושר שחוויתי לראשונה ככותבת.

גדלתי על האקסיומה שקריאה של ספרות היא תמצית ההשכלה והדרך המזוקקת ביותר להעביר רגש ומחשבות, וההתנסות החדשה פתחה בתוכי ערוץ חדש, שמבחינתי היה מסקרן ומרגש לא פחות. כשספר עובר עיבוד לתסריט, לרוב משהו בקסם שלו הולך לאיבוד. כאילו מתפוגג מתוך הפרשנות האישית של השחקנים, שמייתרים את הצורך של הקורא להפעיל את הדמיון כדי לשמוע את קולה הייחודי של הדמות. אבל גם בספר מואזן טמון קסם, פשוט קסם שונה. היום אני מאמינה שספרי השמע מעצימים פנים מסוימים של הכתיבה, מאפשרים לחוות אותה באפיק נוסף.

אני שייכת לדור שאוהב לקרוא - אוהב לשאוף את ניחוח הדפוס מספרי נייר, להיות מוקף באווירה הרכה והרומנטית של מדפים עמוסים, לקרוא ספרים דיגיטליים על האייפד בחשכת הלילה במיטה, בלי הצורך להדליק מנורת קריאה. אבל כאמא לשתי נשים צעירות, אני מתרשמת שהדור הצעיר יותר מאוד אוהב לשמוע. יש לו קצב אחר. הוא מתקשר בהודעות מוקלטות בווטסאפ, מתמכר לפודקאסטים, נמשך לספוקן־וורד, מתרוצץ בין מסכים. מתברר שהספרות חיה ובועטת גם כשהתרבות משתנה.