הדיל שמייצר היכל תהילה עסקני

איש כבר לא מתרגש מהצעות חוק שמבקשת הקואליציה להעביר, אך בהיעדר רוב בכנסת, הן מוצאות את עצמן במקרה הטוב יוצרות משבר קואליציוני ובמקרה הרע - במקום שאליו הולכות הצעות חוק שנפחו את נשמתן. נפילתה של הצעת חוק בסיטואציה הנוכחית היא החיה הנפוצה ביותר בטבע הפוליטי הארץ־ישראלי.

גם השבוע נשרו או לא הועלו על ידי הקואליציה הצעות מהצעות שונות, ובין אלו נדחו שתי הצעות שביקשו להנציח שני אישים ביום זיכרון לאומי. בפינה השמאלית ביקש ח"כ גלעד קריב מהעבודה להנציח את ברל כצנלסון; מימין, ובעיקר מהפינה הסרוגה, ביקש ח"כ ניר אורבך ליצור יום מיוחד עבור הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

צרות השורות מלפרט את פועלן של שתי דמויות המופת הללו, ואין גם צורך. הצעות החוק המדוברות הן לא תוצר של עבודה מחשבתית, דיון ציבורי או אפילו רצון כן להעלות על נס את כצנלסון והרב קוק, אלא נגזרת של סיטואציה פוליטית פופוליסטית, וניסיון לייצר היכל תהילה עסקני, המשרת יותר את המנציחים מאשר את המונצחים.

הרעיון להנציח את השניים אינו חדש, ועבר כמה גלגולים. במסגרתם התכנסה ועדה בראשות שר התרבות והוחלט שלדמויות חדשות לא יתאפשר יום זיכרון ממלכתי, אך היא הותירה פתח לחוקק חוקים ספציפיים שימסדו ימי זיכרון "לאומיים", וכך נוצר הדיל שבמסגרתו נפגשו השניים בקרן הרחובות הרב קוק וכצנלסון כדי לסגור עניינים.

מדוע דווקא שני אלו? מה יקרה מחר אם ירצה מישהו להנציח את החזון איש, את א.ד גורדון או את מוחמד דרוויש? התשובה לא משנה, כי המהות היא הכוח הפוליטי והיכולת לסחוט הנצחה, לייצר דילים ולקרוץ אל הבוחר הסקטוריאלי. הדיל כמעט עבד, ההצעות עברו בקריאה טרומית, אך פרישת סילמן טרפה את הקלפים. אילו רק ידעה שעל כתפיה מונחת הנצחת הרב קוק, אולי היתה פועלת אחרת.

גם תוכן ההצעות מבטיח באופן ודאי כי דבר אמיתי לא יתווסף להנצחתם המהותית של הרב הצדיק ומנהיג הפועלים הנערץ. בין היתר מתוכנן טקס בבית הנשיא, שישודר לכל היותר ברשתות החברתיות, דיון במליאת הכנסת שלא יעניין איש, ובמחנות צה"ל ובמוסדות החינוך "ילמדו על האיש".

מי שיחליטו מה ילמדו הם 24 חברי מועצה ציבורית שימונו כדי להכריע כיצד להנציח את כצנלסון, זיכרון הרב קוק יביא משום מה למינוי מועצה ציבורית של 11 חברים בלבד.

בכך ביקשו חברי הכנסת להחליט באופן שרירותי, תוך ניצול של מצב קואליציוני נואש להישגים, להחליט מטעם המדינה מי ראוי להיות מונצח על בסיס העדפותיהם הפוליטיות האישיות - ולא יזיק גם שייפתחו תפקידים נכבדים במועצות ציבוריות כדי להנציח בעיקר את שרידותם הפוליטית.

תלמידי ישראל לומדים פחות ופחות תנ"ך, מעט יותר היסטוריה יהודית וציונות. אך יום בשנה, אם היה מתממש רצון הח"כים, היו לומדים שעה על מגוריו של הרב קוק ביפו והיכרותו של כצנלסון עם בן־גוריון.

ספק אם זאת מציאות ששני הנפילים הללו היו מעוניינים להנציח.