אל תכנעו ליפה בן דוד: תקנו את פערי השכר במערכת החינוך

הדבר האחרון שמעניין את יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, הוא המחסור במורים במערכת.

אם הפתרון למחסור היה מעניין אותה, היתה בן דויד דורשת להעלות את שכר המורים המתחילים, שכן שכר התחלתי גבוה יותר עשוי למשוך סטודנטים מוכשרים אל שדה החינוך. אמנם בן דויד עשתה קמפיין יפה להעלאת שכר המורים המתחילים, אך בחדרי המשא ומתן היא דורשת להעלות דווקא את שכר המורים הוותיקים, כפי שקרה לאורך השנים.

במשרד האוצר נכונים להעלות משמעותית את שכר המורים המתחילים ולצמצם את משקל הוותק בקביעת גובה השכר, אך בדיוק על הנקודה הזו, יפה בן דויד מפוצצת את המשא ומתן. כמה חבל ששרת החינוך שאשא ביטון, שאמורה לייצג את האינטרס הציבורי הרחב, בוחרת ליישר קו עם הדרישות המאפיוזיות של ארגוני המורים.

רבים סבורים כי אין סתירה בין הדברים. ההנחה המוטעית היא שיש מספיק כסף בקופה הציבורית כדי להעלות באופן משמעותי את שכר כל המורים. אלא שזו טעות שמשמרת את העיוותים הנוכחיים. בכל הסכם שייחתם יתווספו מיליארדים רבים לתקציב שכר המורים, אך התקציב מוגבל - ולכן כל נתח שיינתן למורים הוותיקים יבוא על חשבון שכר המורים הצעירים, וישפיע לרעה על מי שמתלבטים אם ללכת להוראה.

צריך לומר באופן ברור: שכר המורים הוותיקים גבוה גם בהשוואות בינלאומיות, בעוד שכר המורים הצעירים - מחפיר. שימור פערי השכר הוא מעשה לא חכם ובלתי מוסרי. המעשה הכי חינוכי שבידי מורים צעירים לעשות כעת, הוא להתארגן באופן עצמאי, בדומה לרופאים המתמחים.

הסתדרות המורים לא מייצגת אותם או את צורכי המערכת, אלא את "דור א'" של המערכת, שנהנה משכר בגובה של עד פי שלושה משל המורים הצעירים. לא ריאלי לצפות מסטודנטים צעירים ומוכשרים להיכנס למערכת, מתוך תקווה ששכרם יהיה ראוי לאחר 25 שנה.

צעירים מצפים להיות מתוגמלים על השקעתם ועל הצלחותיהם כבר בשנים הראשונות בעבודה, והם צודקים. הם גם רוצים ששכרם יבטא לא רק את זמן הישרדותם במערכת, אלא גם את שביעות הרצון מהם בבית הספר. את השקעתם הרבה, שהיא מעבר למינימום הנדרש, ואת העובדה שבחרו בחינוך, על פני מקצועות מתגמלים יותר שהיו פתוחים בפניהם.

ציבור המורים היום מחולק, פחות או יותר, לשתי אוכלוסיות. הראשונה - אידיאליסטים שהחינוך זורם בעורקיהם: יש רבים כאלו, אך אין די בהם כדי לענות על צורכי המערכת. למרבה הצער, המערכת מצליחה להוציא גם להם את הרוח מהמפרשים במהירות, בגלל ביורוקרטיה וריכוזיות. כלל ידוע הוא שאנשים מוכשרים מגיעים למקום שבו סומכים עליהם ונותנים להם אוטונומיה.

האוכלוסייה השנייה כוללת מורים שאין להם אלטרנטיבה בחוץ ואשר נהנים מעליית השכר המתמדת, ללא קשר ליכולותיהם ולהשקעתם. זהו הציבור שעליו מגינה הסתדרות המורים, על חשבון טובת ילדינו.

המורים הטובים שווים יותר ממה שהם מקבלים בתלוש השכר, ומנהלים ישמחו לתגמל אותם כראוי, כי הם הרי זקוקים להם נואשות. אלא שהאינטרס של הסתדרות המורים הוא "מיטת סדום" - כולם מקבלים אותו שיעור העלאה בשכר, בהתאם לוותק שלהם במערכת.

כניעה ליפה בן דויד תהיה כתם בל יימחה על מורשת השרה שאשא ביטון במשרד החינוך. נפלה לידיה הזדמנות חד־פעמית לתקן עיוותים בהעסקת עובדי ההוראה - עיוותים שארגוני המורים אחראים להם. אם השרה תחליט להיאבק, רוב־רובו של הציבור יתייצב מאחוריה ויהיה מוכן גם לשלם מחיר עבור חילוץ מערכת החינוך מהשבי של ארגוני המורים.

ראינו כבר שהשרה יודעת להיאבק על מה שחשוב לה, עכשיו היא רק צריכה לרצות.