כשאתם חושבים על חירות, מה הדבר הראשון שצף לכם בתודעה? טופס לוטו עם כל המספרים הנכונים? עצי קוקוס ודקל בחוף אקזוטי? מִשרת חלומות? דירה, או שזה כבר מדע בדיוני? כל אחד ואחת וה"חירות" שלהם.
בכלל, חירות היא מושג יחסי. צמח מרגיש טוב עם עצמו כאשר מספקים לו קרקע, מים, אוויר ואור. אין עוד דרישות. בעל חיים זקוק, נוסף על כך, גם לחופש תנועה, ולא להיכלא מאחורי סורגים. אבל האדם זקוק כבר למשהו נוסף כדי לחוש בן חורין - למזון, לשכל ולנשמה. אחרת, אתה יכול להיות בזנזיבר, אבל לא להרגיש מאושר באמת.
בני ישראל חיו במצרים בתוך בועה של עבדוּת תחת המעצמה הגדולה בעולם. החלומות אופסנו במגירה. אבל אט־אט הצליח משה רבנו, גואלם של ישראל, לחלחל לתודעתם את ההבנה שהם נועדו לחיים אחרים. לחופש רוחני ופיזי, ולא לתרבות האלילית.
אנחנו מכירים עוד מהגן את עשר המכות ואת קריעת ים סוף. ניסים מופלאים שעשה הקב"ה. אבל גם העברים נדרשו לעשות מעשה אמיץ בדרך אל החופש: לקחת כבש, שהיה אליל מצרי, ולהקדישו לאלוקים. זו היתה התרסה גדולה וצעד קטן בדרך אל החופש. לראשונה זה מאות שנים, אומת העבדים גילתה מחדש את זקיפות הקומה שלה, והחלה לדבר ברצינות על עצמאות רוחנית.
פסח קורא גם לנו לצאת לחירות אמיתית. להסב סביב שולחן החג, ולהיזכר בדינמיקה שהצליחה להוציא מאות אלפים מכור הברזל. כבר אלפי שנים שבכל מקום בעולם יושבים יהודים מסביב לשולחן, אוכלים את אותן מצות שמורות וסימני קערת הסדר, ומספרים על יציאת מצרים. "והגדת לבנך" קוראים לזה, וזו המצווה החשובה ביותר של ליל הסדר. להעביר מורשת קרב.
אנחנו מכירים מההגדה ארבעה טיפוסי בנים, אבל הרבי מליובאוויטש חידש, שבדור שלנו כבר יש גם את "הבן החמישי" - זה שלהבדיל מארבעת הקודמים, אפילו לא מגיע לשולחן החג.
התפקיד של כולנו הוא להזכיר ולהראות לו כמה אנחנו מחכים גם לו בלילה החגיגי הזה.
הרב אהרונוב הוא ראש מפעל השליחות של חב"ד בישראל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו