רחל, בת 62, תמיד עבדה ופרנסה את עצמה. הפנסיה שתקבל תהיה נמוכה מאוד. רק ב־2004 נחקק חוק פנסיה חובה, ועד אז למעסיקיה לא היה דחוף לדאוג לעתידה. לכן תיאלץ לעבוד עוד שנים רבות. אבל רחל אוהבת וגאה לעבוד.
כל זה היה נכון עד שהגיעה הקורונה, ורחל מצאה עצמה בין מאות אלפי המובטלים. מאז היא בבית. לא מרצון אלא מחוסר ברירה. גם היום, כשהשוק נפתח אט־אט, היא נשארת מאחור. כשעל כל משרה פנויה מתמודדים עשרות, אישה בגילה אינה הבחירה המועדפת של מעסיקים.
בסוף יוני, כשיפוג תוקפן של ההקלות למקבלי דמי אבטלה, רחל ועוד מאות אלפי ישראלים יעמדו מול שוקת שבורה. חלקם עומדים לאבד את מה שהיה פת לחמם מתחילת משבר הקורונה - דמי האבטלה - אך לא יחזרו מהר כל כך לשוק העבודה. לא כי הם לא רוצים, אלא כי הסטטיסטיקה לא סופרת אותם.
המספר השרירותי של ירידה מתחת ל־10% אבטלה במשק, שלאחריו יתחילו לקצץ, ובהדרגה לבטל, את התשלום לעובדים בחל"ת ולמפוטרי הקורונה, מבוסס על ממוצע ארצי. אבל מה לעשות שיש אוכלוסיות שלמות שלא נכנסות לסטטיסטיקה? למשל, אנשים מבוגרים שלא ימצאו עבודה בקלות, אם בכלל ימצאו, או צעירים שגרים באזורים שבהם האבטלה גבוהה הרבה יותר מ־10%?
רוני הוא אחד הצעירים האלה. הוא גר באילת, שבה גם לפני הקורונה האבטלה חגגה. אותו לא מעניין הממוצע הארצי, וגם לא שבאזור תל אביב האבטלה ירדה מתחת ל־5%. אותו מעניינת העובדה שבעיר שלו אין מספיק משרות פנויות. מה יקרה איתו בסוף יוני?
ומה עם אלה שהוצאו לחל"ת והמעסיק מציע להם לחזור לעבודה, אבל בשכר הרבה יותר נמוך או במשרה חלקית? ברוב המקרים, המעסיקים האלה נפגעו גם הם מהמשבר, וזאת אחת הדרכים שמצאו להחזיר את העסק לשורת הרווח. אבל האם על המושבתים להסכים להרוויח פחות על אותה עבודה? ונגיד שיסכימו לעבור למשרה חלקית, איזו פגיעה תיגרם לאורך זמן לרמת החיים שלהם?
ומה עם אלה שהחליטו לעבור בינתיים הכשרה מקצועית כדי להתאים את כישוריהם לשוק העבודה המתחדש? הרי דמי האבטלה הם ההכנסה היחידה שהם יכולים לסמוך עליה. אמנם נקבע בהוראת שעה - שתפוג גם היא ב־30 ביוני - שישולמו להם דמי אבטלה מלאים, אבל יש לא מעט שרק התחילו הכשרה או עדיין מחכים שהקורס שנרשמו אליו ייפתח. מי ידאג לכך שהם ישלימו את ההכשרה ויצליחו לצאת ממעגל האבטלה?
אלה רק כמה דוגמאות שחייבות לעמוד מול עיניהם של מקבלי ההחלטות, ביושבם לקבוע את המתווה החדש של החל"ת ודמי האבטלה. המשק אכן זקוק לידיים עובדות, ולא ניתן להשלים עם חל"ת לנצח. זה לא בריא, זה לא נכון, וזה נוגד את האינטרס הכלכלי של המדינה. אבל דווקא לכן על המדינה לייצר תמריצים מיידיים ליציאה לעבודה, בצד הגנה על מי שאינם מצליחים למצוא תעסוקה הולמת. מדיניות גורפת שלא מביאה בחשבון את היוצאים מן הכלל תהיה אסון. כי היוצאים מן הכלל רבים מאוד.
ללי דרעי היא מנהלת שותפויות וקידום מדיניות בעמותת "121 – מנוע לשינוי חברתי"
X
