"זה היום עשה ה', נגילה ונשמחה בו", כך פתחנו את ליל החג בשירת הלל ובהודיה לבורא עולם על פלא עצמאותנו.
כשסגרנו את הסידור עם סיום תפילת ערבית, פתחנו בזריזות את המרקע, להתחבר אל החגיגות של טקס הדלקת המשואות בהר הרצל שבירושלים.
מרגש היה לראות מאות רקדנים ואמנים חופשיים ממסיכות, מתקבצים יחד לשמח עם. עם חופשי בארצו, עם ששב לחיים אחרי שנת סגר קשה ומייסרת.
לקראת הדלקת המשואות, על סמך ניסיון קודם, הכנתי מבעוד מועד את הטישו לנגב דמעה סוררת. עלק דמעה סוררת. שיטפון יתאר באופן מדויק יותר את מה שעוררו הסיפורים הייחודיים ושאר הרוח של כל משיאי המשואות.
עם הטאבלט ביד, מתקשים להתנתק מהטקס המרכזי, רצנו אל הטקס המקומי בעפרה. אחרי שנה נעדרת כינוסים התקבצנו כולם, שבט אחים, על הדשא, מודים לה' ולצה"ל על החירות ועל הזכות ליישב חבלי ארץ.
בבוקרו של יום קיימנו באדיקות את מצוות החג, טיול בארצנו היפה וזבח תודה.
הפעם נסענו, המשפחה המורחבת, אל מודיעין, אל הפארק הלאומי גבעת התיתורה. הגבעה הירוקה שחרציות של סוף פריחה עוד מחייכות בה, היתה נקודת מפתח במלחמת העצמאות של ישראל, עם קום המדינה.
בסמוך לאותה גבעה, התנהלו כמה קרבות גבורה שאפשרו לשמור על ציר התנועה הקריטי בין ירושלים לשפלה.
באחד הקרבות,
הוא העמיד פני נפגע ונפל על הקרקע. מטווח אפס ירה פצצות שפגעו באויב והבריחו אותו. בזכותו אנחנו כאן, נושאים עיניים לשמיים הכחולים שחסידות מסתחררות בהן, מתחרות עם מטוסי חיל האוויר המרקדים.
שבעים מן הבשר להתפקע ומסריחים מן העשן יצאנו עם ערב הביתה.
אפליקציית ווייז שלחה אותנו דרך כביש מספר אחת בואכם ירושלים. טיפסנו בכביש הפתלתל אך רחב הידיים, דרך באב אל וואד בדרך אל העיר. בשולי הדרך אל הבירה ברקו בחשיכה המשוריינים המוכרים, עטופים בכחול לבן.
המשוריינים עמדו מלכת דוממים, אך אנחנו זרמנו בתנועה הערה, ממשיכים מכאן אל שגרת החיים. אבל לרגע, לרגע איננו שוכחים להודות על פלא חירותנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו