מילה אחת יש בימים אלה, שמתנגדי נתניהו והימין נהנים להגיב לה בצחוק מעושה גדול וקולני: "אחדות". נו באמת, הם אומרים. הרי היינו כבר בסרט הזה, ונתניהו פירק אותו במו ידיו. אי אפשר לסמוך על נתניהו. אז זהו. כרגיל הם משקרים והם גם יודעים זאת היטב.
לא היינו בסרט הזה ונתניהו לא פירק אותו. ממשלת נתניהו וגנץ לא היתה מעולם ממשלת אחדות. היא היתה ניסיון יפה לפתרון הפלונטר מצידו של בני גנץ, ניסיון הרואי מצידו של נתניהו, אבל רק יסוד אחד לא היה בה: אחדות. הרעיון המרכזי בהגיית היצור המעוות של הממשלה הפריטטית היה ויתור הדדי, במטרה לסיים את הסכסוך ולהשביע את רצון שני הצדדים בסכסוך: זה המיוצג על ידי נתניהו וזה המיוצג על ידי כחול לבן.
מה שקרה זה שצד שמאל לא התרצה. תנועת ההתנגדות לנתניהו ולימין המשיכה לפעול במלוא עוזה, כזכור, מה שהוכיח מיידית כי ההסכם שנכרת - נכרת עם הפלג הלא־נכון בכחול לבן, ואם לא די בזה, גנץ עצמו והכוחות הדומיננטיים בקבוצתו, בראשם אבי ניסנקורן, לא רק שלא התנערו מההתנגדות אלא אף שיתפו איתה פעולה, בדיבור ובמעשה. הממשלה הפריטטית משולה היתה לזוג שהחליט להינשא ואף העמיד חופה וקנה מתנות הדדיות - אבל בתום הטקס לא שילב ידיים והלך אל ביתו המשותף, אלא כל אחד מבני הזוג חזר לביתו הראשון, והגדיל לעשות אחד מהם, שאפילו בחר לפלרטט עם פרטנרים אחרים. לא היתה לנתניהו שום ברירה והוא היה חייב לברוח מהזיווג הזה מנוסת בהלה. אפשר להתווכח על השאלה אם היה בכוונתו מראש לפרוש בתום תקופת כהונתו או לא (אני חושב שכן), אבל אי אפשר להתווכח עם תיאור המצב לעיל.
חלפה שנה מאז, והיום אפשר כבר לומר בבירור שמתווה האחדות היחיד שיוכל להיות שווה את הנייר שעליו הוא ייחתם, הוא מתווה אחדות אמיץ ואמיתי ששם על השולחן את הוויתור האמיתי: ויתור על רק־לא־ביבי. ויתור על החרם. ממשלת שמאל, בתמיכת ואפילו בראשות פורשי הימין, אינה דבר מעשי. אם היא היתה מעשית, היא כבר היתה מתרחשת. ממשלת ימין צרה, בין שהיא בתמיכת בנט וסער ובין שבתמיכת בנט ורע"מ, היא דבר שיש בו מן הצדק, אבל היא לא תביא להשקטת המערכת הציבורית, זאת משום שהמחנה המפסיד לא יוותר בשום אופן על חלומו שנגוז.
המתווה היחיד שיכול באמת להצליח הוא מתווה אחדות בין שני הצדדים. ושני הצדדים הם: נתניהו ומתנגדיו. יש בצד שמתנגד לנתניהו מנהיג אחד של מפלגה גדולה, שבאופן מפתיע מחזיק בדעות הקרובות לנתניהו כמעט בכל תחום, מכיר אותו, כבר היה חבר בממשלתו, וגם יש לו את התבונה ואת הרוח לצעדים גדולים מהסוג הזה. הוא צריך רק את האומץ. אם ימצא יאיר לפיד בקרבו את האומץ לחזור בו מהחרם על נתניהו ולהיכנס איתו ועם שותפיו מימין ומהמרכז לממשלת אחדות־חירום רחבה, אחת היא לי מה יהיה הרכבה - כי אז יהיה זה, לראשונה, משהו שמביע "אחדות", והארץ תשקוט, אולי, איזה ארבעים חודש. עד לסיבוב הבא.
