אני נמנה עם המאמינים בממשלת אחדות במצב שנוצר, אחת היא לי (כמעט) באילו תנאים, אבל על הדרך אני חייב להבין משהו: איך קוראים לגוש שמתנגד לנתניהו? הרי אי אפשר לקרוא לו גוש השמאל, כי הרי זו הפכה להיות מילה גסה מאז שהאשים נתניהו את מתנגדיו בכך שהם שמאלנים; במהלך הבחירות האחרונות התקבעה ההגדרה "תומכי ביבי" ו"מתנגדי ביבי", שהיא די מזעזעת כשחושבים עליה, אבל לפחות היא היתה אמיתית. לרגע אחד, ההגדרות המהותיות של הנושא שעליו רבים - היו מדויקות. לא מסתתרים מתחת למסיכות אידיאולוגיות אלא אומרים אמת.
אבל אז בא התיקו האחרון, וכבר אי אפשר להשתמש בביטוי הזה, גם בגלל שמצב חדש דורש גם טרמינולוגיה חדשה, אבל בעיקר בגלל בעיה טכנית: ימינה ורע"מ, שתיים מהמפלגות שעשויות לתמוך בגוש אנטי־נתניהו, לא פוסלות ישיבה עם נתניהו בקונסטלציה כלשהי, ולכן ההגדרה "רק לא ביבי" כבר אינה רלוונטית, ומוכרחים למצוא הגדרה אחרת. שלושת הימים שחלפו מהבחירות ועד בדיקת החמץ הספיקו כדי להגות את "גוש השינוי" החיובי והמבטיח, ושני ימי החג כבר הולידו מבין הקניידלך והמרור את "ממשלת הריפוי" המלטפת והמנחמת. מבלימה להתקפה. מנגטיב לפוזיטיב. מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב.
וטוב שבא החג. וטוב שבאה לעולם ההגדרה "ממשלת הריפוי", שהיא גלגול מאוחר של "ממשלת השפיות", וכך היא שופכת אור גם על "גוש השינוי" שעוד אפשר היה לרגע לסלוח לו, כי הוא לפחות מתאר מציאות (הקמת ממשלה אחרת מזו שהיתה); באה הגדרת "הריפוי" ולימדה גם עליו.
סליחה, מי כאן חולה? מי כאן זקוק לריפוי? מי כאן משוגע? הנה התשובה: מחצית מן הישראלים מרגישים שהם בגן עדן ביטחוני וכלכלי, בתנופת צמיחה ונורמליות, בפריחה ציונית ומסורתית. הם מרגישים שייכים יותר, מקובלים יותר, מובילים יותר. הם מרגישים הכי נורמלי ובריא משהרגישו אי פעם, וגם כל הבלאגן מסביב לא מצליח לגרום להם להרגיש אחרת.
רבע מן הישראלים מרגישים באמת ובתמים (תהרגו אותי אם אני מבין למה) שהכל כאן חולה ומשוגע. זו זכותם, וגם טבעי שהם משוועים לממשלה חדשה, אחרת, שתוציא אותם מהמצב הזה.
אבל גוש הריפוי אינו מכוון לא לאלה ולא לאלה, אלא לרבע הנותר: רבע מן הישראלים תקועים באמצע, מסכנים. הם ממש לא חושבים שרע או חולה או משוגע כאן. הם רק רוצים כבר שקט. די כבר למלחמה הזו. אין להם כבר כוח להתגוששות, לוויכוחים האינסופיים בליל שבת עם הבן דוד היוצא בשאלה, להפגנות, לחידוד ההבדלים ולטקסטים ברשתות. די, הם אומרים. אני לא בעד זה ולא בעד זה. אני בעד השקט.
ולרבע הזה מיועד הקופירייטינג המבריק הזה, שהופך על הדרך מחצית מהישראלים לחולים ולמשוגעים, אבל למי אכפת, לעזאזל, כל עוד זה עובד: ממשלת גוש השינוי מבטיחה לכם ריפוי. לא יהיו עוד רעש ומהומות. יותר לא תשמעו קולות. אתם יודעים למה? כי כשתקום ממשלה כמו שאנחנו רוצים, נפסיק לצעוק ולהפגין ולהפוך את חייכם למהומה אחת גדולה. כשתקום ממשלה כפי רצוננו, יושלם התרגיל והכל יחזור לשפיות. אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא.
