55 אחוזים מהבוחרים בגבעתיים העניקו לפני שנה את קולם למפלגת כחול לבן. מפלגת הליכוד מנגד זכתה בתמיכתם של 20 אחוזים ממצביעי העיר. אם ננוע כמה קילומטרים דרומה, נגלה תמונה כמעט הפוכה: 42 אחוזים מהבוחרים בבת ים העניקו את קולם לליכוד, לעומת 22 אחוזים שהצביעו לכחול לבן. נתונים מעניינים, אבל הנה הנתון החשוב באמת: בגבעתיים נרשמו 70 אחוזי הצבעה בעוד בבת ים נרשמו 52 אחוזים בלבד.
כשעוברים לאורכן ולרוחבן של ישראל הראשונה וישראל השנייה מזהים את אותו דפוס. הנה, למשל, רשימה חלקית של שיעורי ההצבעה בערים שבהן נרשמו לפחות 45 אחוזי תמיכה בכחול לבן: כפר סבא - 72 אחוזי הצבעה; רמת השרון - 72; מודיעין־מכבים־רעות - 76; קריית אונו - 74. והנה רשימה מקבילה של שיעורי ההצבעה בערים שבהן נרשמו לפחות 40 אחוזי תמיכה בליכוד: באר שבע - 61 אחוזי הצבעה; חדרה - 63; קריית ים - 57; דימונה - 62; נתניה - 59 אחוזים בלבד.
אם נבחן את שיעורי ההצבעה בתוך הערים עצמן, נגלה פערים דומים בין שכונות המתאפיינות בתמיכה במפלגות שמאל לשכונות המוכרות כמעוזי ימין. התמונה - לאורכה ולרוחבה של הארץ - חד־משמעית: פערים של 10 עד 15 אחוזים ברמת ההשתתפות הפוליטית של אנשי שמאל לעומת אנשי ימין. הימין הישראלי אכן משאיר על הרצפה בכל מערכת בחירות 7-10 מנדטים שאינם טורחים לצאת להצביע.
יש הרבה מאוד הסברים אפשריים לדפוסים הללו, אבל בשלב זה ברצוני להסתפק בקביעה שאין כאן מקריות. זה עשורים מתנהלת מערכה תרבותית־תקשורתית שמבקשת לזרוע בציבור ציניות ובוז כלפי המערכת הפוליטית. "מה זה משנה למי אצביע? ממילא כולם מושחתים", היא המנטרה של ימנים רבים המשתמטים ממימוש זכותם האזרחית. המערכה להנחלת המסקנה המוטעית הזו מקודמת בעיקר באמצעות עיתונאים, כלי תקשורת וארגונים חוץ־פרלמנטריים, לצד רשויות האכיפה, שמשקיעות תקציבי עתק בחקירות פוליטיקאים ואנשי ציבור.
המלחמה בפוליטיקאים מושחתים חשובה וחיונית, אולם כך גם המאבק בשחיתות בקרב פקידים, שופטים או אנשי פרקליטות. בדרך פלא ממש, אותם גופים ואנשים שמובילים את המערכה הציבורית נגד "השחיתות במערכת הפוליטית" כמעט אינם נאבקים לחשיפת שחיתויות במערכת המשפט - רובם אפילו מתנדבים לאתרג ולהשתיק כל ניסיון לחקירה או לביקורת ציבורית אפקטיבית כלפיהם. הצגת המערכת הפוליטית כמושחתת אינה מקרית. זהו אלמנט נוסף שמעניק לגיטימציה לתהליך של החלשת נבחרי הציבור לטובת חיזוקם של מוקדי הכוח הבלתי נבחרים: הפקידות הגבוהה ובעיקר מערכת המשפט.
והנה חומר נוסף למחשבה: רובם המוחלט של אנשי התקשורת, התחקירנים והמשפטנים שמקדמים את הצגתה של המערכת הפוליטית כמושחתת, נמנים עם ישראל הראשונה ויוצאים להצביע בהמוניהם. אנשי ימין שמוותרים על השתתפותם בדמוקרטיה אולי חושבים שהם מתוחכמים מה"פתאים" שניגשים לקלפי, בפועל הם קורבנות נאיביים של קמפיין יעיל שנועד לדכא את ההשתתפות הפוליטית של ישראל השנייה.
