היתה לכם הזדמנות לשילוב אמיתי. אכזבתם

על רקע פירוק המשותפת והלך הרוח החדש בחברה הערבית, נשפכו מילים והבטחות לציבור הערבי מכל עבר. אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. סגירת הרשימות היתה מבחן ראשון לרצינות הכוונות של המפלגות היהודיות. אי אפשר לייצר אלטרנטיבה אמיתית לציבור הערבי בלי לשריין נציג/ה מהחברה הערבית במקום מכבד. עזבו מכבד, ריאלי.

יש עתיד ותקווה חדשה, שמציגות עצמן כמועמדות לשלטון ובסקרים מקבלות בין 14 ל־18 מנדטים כל אחת, גילו שמקום 26 זה מצוין לשריון מועמד ערבי. ממש כאילו תיאמו זאת. במפלגות האלו אין עתיד או תקווה חדשה לציבור הערבי. מפלגת ימינה הצהירה שמה שמעניין אותה זה כלכלה, דבר שרלוונטי גם ל־21% מאוכלוסיית המדינה. בפועל ב־40 השמות שהרשימה הציגה אין אפילו מועמד ערבי אחד. "לא יהודי - לא מעניין"? כחול לבן הציבו את אלהאם חאזן, מי שהכריזה על מועמדות לנשיאות המדינה, במקום ה־13 והאחרון ברשימה שהוצגה. אפשר לומר שיש לה יותר סיכוי להיות הנשיאה ה־11 מאשר חברה בכנסת ה־24. אצל המפלגות החרדיות ובציונות הדתית הדיון לא רלוונטי.

הליכוד, מי שהובילה את הפנייה המחודשת לקול הערבי, נכשלה. נתניהו נאם בנצרת, קיים מפגש זום עם ראשי רשויות ערביות, הציג תוכנית נגד האלימות, הרים קמפיין ממוקד לחברה הערבית. היה חסר לו רק הגרוש ללירה בדמות שריון נציג ערבי במקום ריאלי. בפועל שובץ איש החינוך נאיל זועבי בקצה העשירייה הרביעית - עם הבטחה לתפקיד שר או קידום באמצעות החוק הנורבגי. ייתכן. ועדיין: זו לא הדרך לקבל גשם של פתקי מחל מהחברה הערבית.

רשימות שבהן אפשר למצוא ערבים במקומות ריאליים נמצאות בשמאל. מרצ הפיקה לקחים, והיא המפלגה היחידה שהציגה אלטרנטיבה אמיתית לקול הערבי עם שריון נציגים ערבים במקומות 4-5. אבל עם זאת, זו מפלגה ש־20 שנה יושבת דרך קבע בספסלי האופוזיציה האחוריים ולא יכולה להתאים למשב הרוח החדש בציבור הערבי. את הדעות של מקום 7 במפלגת העבודה, אבתיסאם מראענה, התרגלנו לשמוע מנציגי המשותפת. זו אותה גברת בשינוי אדרת. התרסותיה לגבי ניצולי שואה ו"2 דקות מופלאות" ביחס לצפירת יום הזיכרון - מציבות אותה אף בעמדה קיצונית יותר. מזל שלדרוזים עוד יש נציגים פה ושם (למשל, חמד עמאר במקום ה־6 בישראל ביתנו).

היתה פה הזדמנות ענקית ליצור שותפות ערבית בזירה הפוליטית, וזה הסתיים בפספוס ענק. התוצאה של היעדר אלטרנטיבה מחדשת תהיה ככל הנראה שיעור הצבעה נמוך מאוד בחברה הערבית. עם קמפיין חזק וממוקד יצליחו אולי להוציא עוד כמה אלפים מהבתים, אבל פוטנציאל המנדטים הערביים למפלגות היהודיות הצטמצם באופן משמעותי. אולי בפעם הבאה הדברים ייראו אחרת, אינשאללה.